עמיתפורת
31-08-2008, 02:08:12
גישות לנחיתה:
תהליך הנחיתה הוא התהליך שההצלחה או הכישלון בו משמעו ההבדל בין נחיתה מושלמת ובטוחה ובין התרסקות. ביצוע הקפה מסודרת מבטיח שמספר שלבים מובנים יבוצעו כך שהטיסן יובא למסלול במהירות הנכונה ובמיקום הנכון.
מבנה ההקפה- הגדרת מושגים:
מבנה ההקפה הוא מלבני. כל צלע היא בת 90 מעלות לקודמתה.
צלע מת- זה הצלע מעל המסלול כשאין מנמיכים אלא רק מבצעים מעבר ובמקביל לציר הנחיתה.
צלע צולבת- נמצא כ-90 מעלות לצלע מת.
צלע עם הרוח- כשמה כן היא- "עם הרוח", נמצאת ב-90 מעלות לצלע צולבת ובמקביל לצלע מת.
צלע בסיס- הצלע האחרונה לפני הפניה לכיוון המסלול, נמצאת 90 לצלע עם הרוח.
פיינל- הצלע האחרונה, הטיסן מיושר בכיוון המסלול ובתהליך הנמכה אליו.
צלע אחרי המראה- כשמה כן היא, לאחר הניתוק מהקרקע ועד לפנייה לצלע צולבת.
עמדת המטיס- העמדה בה המטיס עומד וממנה הוא מטיס את הטיסן.
נקודת נגיעה- הנקודה על פני המסלול בה מעוניינים שהטיסן ינגע.
במהלך ביצוע ההקפה יש לשמור על הטיות מתונות (30-45 מעלות).
הסיבה לכך היא שכך נוכל לשלוט בצורה מדויקת יותר על מיקום הטיסן במרחב ובתמרון הרצוי.
אופן ביצוע ההקפה:
יש לשמור על מהירות אחידה ככל שניתן במהלך ביצוע ההקפה, דבר זה מקל על השיפוט הנכון לנגיעה.
המראה- סטנדרטית - פרטים ינתנו במאמר נוסף או במהלך קורס הטסה.
צלע אחרי המראה- לאחר הניתוק, מומלץ לבצע נסיקה בזוית מתונה .
צלע צולבת- בגובה בטוח, לאחר צבירת גובה יש להתחיל בפנייה לצולבת.
את הצלע ניתן לבצע תוך התיישרות או בפנייה רצופה, תלוי בתנאי הרוח.
צלע עם הרוח- אופן ביצוע נכון של עם הרוח יבטיח סדר בביצוע הגישה לנחיתה.
אם הטיסן מטפס טוב, כדאי להתיישר בגובה סביר ורק לקראת אמצע עם הרוח לעבור לגלישה (ראה פרק מצבי טיסה). עקרונית עם ההתיישרות ל" עם הרוח" יש לעבור למצב טיסה, ישרה ואופקית (מצערת בחצי מנוע).
צלע עם הרוח צריכה להיות במרחק סביר שיאפשר פניות מתונות בכניסה לפיינל.
יש לקבוע את גובה עם הרוח כך שלא ידרשו תיקוני מנוע עד לנגיעה.
צלע בסיס- מקום הפנייה לצלע בסיס יהיה כתלות בשיפוט לגלישה ולנגיעה בנקודת הנגיעה הרצויה.
ניתן לוותר לפעמים על צלע בסיס לכניסה בפנייה רצופה לצלע פיינל במקרים בהם הרוח יוצרת מישתנים נוספים לשיקולי ארגון ההקפה.
פיינל- נקודת הפנייה לפיינל מצלע בסיס צריכה להביא להתיישרות על קו המסלול בפעם אחת, בלי "תפירות" ונדנודי כנפיים.
לאורך הפיינל יש לשמור על מהירות וקן גלישה אחיד, אם יש צורך יש להוסיף כח מנוע.
את קו הטיסה נשמור ע"י המאזנות ואת תיקון האף האחרון על המסלול נבצע ממש לפני הנגיעה בעזרת הגה כיוון.
לפעמים כשיש רוח צד החרטום של הטיסן מופנה מחוץ לכיוון הגלישה. ברמה העקרונית אין מה לתקן רק עד שלב הנגיעה. אם לא ניישר את הטיסן בשנייה שלפני הגיעה הוא עלול לרדת מהמסלול לכיוון המטיסים.
שלב הנגיעה- שלב הנגיעה מחולק לשני חלקים, האחד נקרא "שבירת גלישה" והשני "הצפה".
שבירת גלישה מתבצעת כשהטיסן בגובה חצי מטר או מטר מעל המסלול, החל משלב זה הטיסן מתחיל לאבד מהירות ויש להוסיף up בהדרגה כדי להאט ולמנוע איבוד גובה לא רצוני.
מטרת שבירת הגלישה, להקטין את מהירות הטיסן לקראת נגיעה.
הצפה- בשלב כלשהו, נדרש תוספת משמעותית של הגה גובה כדי לשמור על הטיסן בגובה חצי מטר מעל המסלול. בשלב זה יש "להקפיא" מצב סטיק הגה גובה ולתת לטיסן לגעת.
*** חשוב !!- מהרגע שהחל שלב שבירת גלישה אין מקום לתיקונים גדולים לכיוון הטיסן אל המסלול, אם הטיסן לא מעל המסלול בשלב זה יש ללכת סביב!
בכל מיקרה יש להימנע משימוש רב במאזנות משום שבמהירויות נמוכות המאזנות יוצרות גרר גדול הגורם להאטת הטיסן וסיכוי רב יותר להזדקרות.
למידע נוסף היכנסו לאתר הבית שלנו המופיע בחתימה למטה.
בברכה
עמית פורת
תהליך הנחיתה הוא התהליך שההצלחה או הכישלון בו משמעו ההבדל בין נחיתה מושלמת ובטוחה ובין התרסקות. ביצוע הקפה מסודרת מבטיח שמספר שלבים מובנים יבוצעו כך שהטיסן יובא למסלול במהירות הנכונה ובמיקום הנכון.
מבנה ההקפה- הגדרת מושגים:
מבנה ההקפה הוא מלבני. כל צלע היא בת 90 מעלות לקודמתה.
צלע מת- זה הצלע מעל המסלול כשאין מנמיכים אלא רק מבצעים מעבר ובמקביל לציר הנחיתה.
צלע צולבת- נמצא כ-90 מעלות לצלע מת.
צלע עם הרוח- כשמה כן היא- "עם הרוח", נמצאת ב-90 מעלות לצלע צולבת ובמקביל לצלע מת.
צלע בסיס- הצלע האחרונה לפני הפניה לכיוון המסלול, נמצאת 90 לצלע עם הרוח.
פיינל- הצלע האחרונה, הטיסן מיושר בכיוון המסלול ובתהליך הנמכה אליו.
צלע אחרי המראה- כשמה כן היא, לאחר הניתוק מהקרקע ועד לפנייה לצלע צולבת.
עמדת המטיס- העמדה בה המטיס עומד וממנה הוא מטיס את הטיסן.
נקודת נגיעה- הנקודה על פני המסלול בה מעוניינים שהטיסן ינגע.
במהלך ביצוע ההקפה יש לשמור על הטיות מתונות (30-45 מעלות).
הסיבה לכך היא שכך נוכל לשלוט בצורה מדויקת יותר על מיקום הטיסן במרחב ובתמרון הרצוי.
אופן ביצוע ההקפה:
יש לשמור על מהירות אחידה ככל שניתן במהלך ביצוע ההקפה, דבר זה מקל על השיפוט הנכון לנגיעה.
המראה- סטנדרטית - פרטים ינתנו במאמר נוסף או במהלך קורס הטסה.
צלע אחרי המראה- לאחר הניתוק, מומלץ לבצע נסיקה בזוית מתונה .
צלע צולבת- בגובה בטוח, לאחר צבירת גובה יש להתחיל בפנייה לצולבת.
את הצלע ניתן לבצע תוך התיישרות או בפנייה רצופה, תלוי בתנאי הרוח.
צלע עם הרוח- אופן ביצוע נכון של עם הרוח יבטיח סדר בביצוע הגישה לנחיתה.
אם הטיסן מטפס טוב, כדאי להתיישר בגובה סביר ורק לקראת אמצע עם הרוח לעבור לגלישה (ראה פרק מצבי טיסה). עקרונית עם ההתיישרות ל" עם הרוח" יש לעבור למצב טיסה, ישרה ואופקית (מצערת בחצי מנוע).
צלע עם הרוח צריכה להיות במרחק סביר שיאפשר פניות מתונות בכניסה לפיינל.
יש לקבוע את גובה עם הרוח כך שלא ידרשו תיקוני מנוע עד לנגיעה.
צלע בסיס- מקום הפנייה לצלע בסיס יהיה כתלות בשיפוט לגלישה ולנגיעה בנקודת הנגיעה הרצויה.
ניתן לוותר לפעמים על צלע בסיס לכניסה בפנייה רצופה לצלע פיינל במקרים בהם הרוח יוצרת מישתנים נוספים לשיקולי ארגון ההקפה.
פיינל- נקודת הפנייה לפיינל מצלע בסיס צריכה להביא להתיישרות על קו המסלול בפעם אחת, בלי "תפירות" ונדנודי כנפיים.
לאורך הפיינל יש לשמור על מהירות וקן גלישה אחיד, אם יש צורך יש להוסיף כח מנוע.
את קו הטיסה נשמור ע"י המאזנות ואת תיקון האף האחרון על המסלול נבצע ממש לפני הנגיעה בעזרת הגה כיוון.
לפעמים כשיש רוח צד החרטום של הטיסן מופנה מחוץ לכיוון הגלישה. ברמה העקרונית אין מה לתקן רק עד שלב הנגיעה. אם לא ניישר את הטיסן בשנייה שלפני הגיעה הוא עלול לרדת מהמסלול לכיוון המטיסים.
שלב הנגיעה- שלב הנגיעה מחולק לשני חלקים, האחד נקרא "שבירת גלישה" והשני "הצפה".
שבירת גלישה מתבצעת כשהטיסן בגובה חצי מטר או מטר מעל המסלול, החל משלב זה הטיסן מתחיל לאבד מהירות ויש להוסיף up בהדרגה כדי להאט ולמנוע איבוד גובה לא רצוני.
מטרת שבירת הגלישה, להקטין את מהירות הטיסן לקראת נגיעה.
הצפה- בשלב כלשהו, נדרש תוספת משמעותית של הגה גובה כדי לשמור על הטיסן בגובה חצי מטר מעל המסלול. בשלב זה יש "להקפיא" מצב סטיק הגה גובה ולתת לטיסן לגעת.
*** חשוב !!- מהרגע שהחל שלב שבירת גלישה אין מקום לתיקונים גדולים לכיוון הטיסן אל המסלול, אם הטיסן לא מעל המסלול בשלב זה יש ללכת סביב!
בכל מיקרה יש להימנע משימוש רב במאזנות משום שבמהירויות נמוכות המאזנות יוצרות גרר גדול הגורם להאטת הטיסן וסיכוי רב יותר להזדקרות.
למידע נוסף היכנסו לאתר הבית שלנו המופיע בחתימה למטה.
בברכה
עמית פורת