Rafi
10-09-2010, 18:15:28
הי,
המטרה העיקרית לשמה טסים בדאונים מאוישים היא טיסה למרחק. צבירת גובה וזמן שהייה הם רק אמצעים להשגת המטרה הראשית הזו. בדאוני רדיו הדבר פחות מקובל מסיבות מובנות. רציתי לבדוק לאיזה מרחק ניתן בכל זאת להטיס דאון רדיו. הרעיון היה להשתמש בדאון ממונע, ולבצע את הטיסה בשלב הראשון על המנוע ולא בדאייה, תוך שימוש מינימלי במנוע כדי להגיע לטווח מקסימלי. כדי לשמור על קשר עין עם הדאון לאורך כל הדרך התכוונתי לבצע את ההטסה מתוך רכב נוסע, שרודף אחר הדאון במהירות המתאימה. האתגר הראשון היה למצוא את האתר המתאים. לאחר סריקה של מפות הארץ מצאתי כביש ישר וארוך, הנמצא באזור מישורי המתאים ברובו לנחיתה משני צידי הכביש, ושהתנועה בו דלילה בדרך כלל. הטיסה בוצעה בשעת בוקר מוקדמת יחסית, כשמזג האוויר עוד שקט. מהלך הטיסה היה פשוט: השלכתי את הדאון עם מנוע עובד וטיפסתי לגובה שיוט. מיד לאחר מכן נכנסתי עם המשדר למושב הימני של רכב שחיכה לי, ויצאנו לדרך. את ההטסה ביצעתי דרך חלון הרכב הפתוח ומדי פעם ביקשתי מהנהג להגביר או להקטין מהירות כך שנשמור מצב יחסית לדאון. בסופו של דבר הסתבר, שהכביש שבחרתי לא היה מספיק ארוך ולכן בסופו ביצענו פניית פרסה (הרכב + הדאון ללא נחיתה) והתחלנו לחזור על עקבינו. הטיסה נמשכה עד שלמנוע לא היה יותר כח לשמור טיסה ישרה ואופקית ואז הנחתתי אותו ישר לפנים לצידי הכביש. התוצאות היו די מפתיעות, למרות שניתן היה לחשב אותן בערך מראש: הדאון ביצע 28Km במשך כ- 45 דקות, כלומר במהירות ממוצעת של כ- 37Km/h!
הדאון שהשתמשתי בו היה Easy Glider סטנדרטי לחלוטין ללא שום שיפור, עם סוללת Lipo של 2200mAh.
אין כאן כמובן שום פריצת דרך טכנולוגית (הדאון היה סטנדרטי, כאמור). אבל הטיסה הזו פתחה לי נקודת מבט שאף פעם לא חשבתי עליה לפני כן: חתיכת קלקר עם קצת אלקטרוניקה וסוללה קטנה, במשקל כולל של 1Kg (או כמה ששוקל ה- Easy Glider) מסוגלת לכסות מרחק של כ-30 קילומטר, במהירות ממוצעת גבוהה בהרבה ממה שאני מסוגל לרוץ אפילו לפרק זמן קצר! מדהים ומעורר מחשבה...
רפי
המטרה העיקרית לשמה טסים בדאונים מאוישים היא טיסה למרחק. צבירת גובה וזמן שהייה הם רק אמצעים להשגת המטרה הראשית הזו. בדאוני רדיו הדבר פחות מקובל מסיבות מובנות. רציתי לבדוק לאיזה מרחק ניתן בכל זאת להטיס דאון רדיו. הרעיון היה להשתמש בדאון ממונע, ולבצע את הטיסה בשלב הראשון על המנוע ולא בדאייה, תוך שימוש מינימלי במנוע כדי להגיע לטווח מקסימלי. כדי לשמור על קשר עין עם הדאון לאורך כל הדרך התכוונתי לבצע את ההטסה מתוך רכב נוסע, שרודף אחר הדאון במהירות המתאימה. האתגר הראשון היה למצוא את האתר המתאים. לאחר סריקה של מפות הארץ מצאתי כביש ישר וארוך, הנמצא באזור מישורי המתאים ברובו לנחיתה משני צידי הכביש, ושהתנועה בו דלילה בדרך כלל. הטיסה בוצעה בשעת בוקר מוקדמת יחסית, כשמזג האוויר עוד שקט. מהלך הטיסה היה פשוט: השלכתי את הדאון עם מנוע עובד וטיפסתי לגובה שיוט. מיד לאחר מכן נכנסתי עם המשדר למושב הימני של רכב שחיכה לי, ויצאנו לדרך. את ההטסה ביצעתי דרך חלון הרכב הפתוח ומדי פעם ביקשתי מהנהג להגביר או להקטין מהירות כך שנשמור מצב יחסית לדאון. בסופו של דבר הסתבר, שהכביש שבחרתי לא היה מספיק ארוך ולכן בסופו ביצענו פניית פרסה (הרכב + הדאון ללא נחיתה) והתחלנו לחזור על עקבינו. הטיסה נמשכה עד שלמנוע לא היה יותר כח לשמור טיסה ישרה ואופקית ואז הנחתתי אותו ישר לפנים לצידי הכביש. התוצאות היו די מפתיעות, למרות שניתן היה לחשב אותן בערך מראש: הדאון ביצע 28Km במשך כ- 45 דקות, כלומר במהירות ממוצעת של כ- 37Km/h!
הדאון שהשתמשתי בו היה Easy Glider סטנדרטי לחלוטין ללא שום שיפור, עם סוללת Lipo של 2200mAh.
אין כאן כמובן שום פריצת דרך טכנולוגית (הדאון היה סטנדרטי, כאמור). אבל הטיסה הזו פתחה לי נקודת מבט שאף פעם לא חשבתי עליה לפני כן: חתיכת קלקר עם קצת אלקטרוניקה וסוללה קטנה, במשקל כולל של 1Kg (או כמה ששוקל ה- Easy Glider) מסוגלת לכסות מרחק של כ-30 קילומטר, במהירות ממוצעת גבוהה בהרבה ממה שאני מסוגל לרוץ אפילו לפרק זמן קצר! מדהים ומעורר מחשבה...
רפי