roydor
13-10-2010, 22:12:08
מחלקת דאוני ההשלכה (HAND LAUNCH) הינה מחלקה חדשה יחסית בעולם הטיסנאות. המחלקה הוכרה כמחלקה בינלאומית ע"י ה-FAI לפני פחות מעשור כמחלקת ה-F3K, נקבעה לה חוקה רשמית רק לפני כשנתיים ואליפות העולם במחלקה זו תתקיים לראשונה בשנה הבאה בשבדיה. למרות גילה הצעיר כמחלקה בינלאומית, למחלקת ה- F3K הסטוריה ארוכה בהרבה, במחלקת דאוני ההשלכה מתחרים ברחבי העולם כבר קרוב ל-30 שנה תחת חוקות מקומיות של הארצות השונות בהם התקיימו תחרויות אלו. בתקופות אלו דאוני ההשלכה לא נזרקו בשיטת הדיסקוס אלא בשיטת הכידון בה נזרק הטיסן מדומה לכידון תוך השקעת מאמץ גופני רב על מנת להביאו לגובה סביר על מנת לתפוס טרמיקה.
החשיפה הראשונה שלי למחלקה היתה בשנת 1991 בה קראתי על המחלקה לראשונה בירחון אמריקאי. באותו הזמן לא התעניינתי במחלקה אך הקריאה היתה מעניינת. בסביבות 1995 החלטתי לבנות דאון השלכה בעקבות קריאה חוזרת של אותה כתבה. את הדאון בניתי קל ככל שהתאפשר לי בזמנו (כ-300 גרם) ובניתי אותו על פי תמונה שראיתי באותו ירחון ללא תוכנית. הדאון טס טוב אך לא נזרק מספיק גבוה ובשלב מסוים הפסקתי לנסות לזרוק אותו ותחלתי להטיס אותו כדאון צוקים בוואדי ליד הבית. יש לציין כי באותה תקופה דאון השלכה היה לרב דאון שני ערוצים בלבד וזאת על מנת לחסוך במשקל מכיוון שהסרוואים הקטנים ביותר באותו זמן היו במשקל 15 גרם בניגוד ל-5 עד 9 גרם כיום.
בשנת 2000, באליפות העולם בדאוני F3J שהתקימה בקורפו, מספר מתחרים הביאו עימם דאוני השלכה ואירגנו תחרות מאולתרת לאחר סיום אליפות העולם. הדאונים שהביאו עימם כבר לא היו אותם דאונים פשוטים שהכרתי מתחילת שנות ה-90, אלו היו ברובם דאונים מחומרים מרוכבים, בדי פיברגלס או קבלר על קלקר, גופים מחומרים מרוכבים, סרוואים ומקלטים קטנים ביותר (כמעט כפי שניתן למצוא כיום) אך עדיין היו נזרקים זריקת כידון. ביצועי הטיסה של דאונים אלו היו משמעותית יותר טובים ממה שאני הכרתי ובעקבות החשיפה המחודשת למחלקה החלטתי לנסות לבנות שוב דאון השלכה. עקב מגבלות תקציב החלטתי שוב לבנות דאון שני ערוצים אך הפעם בניתי גוף מחומרים מרוכבים לדאון והתוצאה הייתה טיסן חביב ביותר אשר לא נזרק לגובה מרשים אך גלש באופן יוצא מהכלל.
בשנת 2001, חברי נבחרת ה-F3J שחזרו מאליפות אירופה בסלובקיה סיפרו על טכניקה חדשה שראו שם, זריקת הדיסקוס, ועל דאון במשקל של 250 גרם שנזרק לגובה כפול מזריקת הכידון. יותר מדהים מזה היתה העובדה כי מטיס הדאון, אוסטרי בשם וולפגנג זאך, היה איש מבוגר ובעל נכות עקב תאונת דאייה קשה אותה עבר שנים אחדות לפני כן. זאך, אשר היה אחד המתחרים הבולטים בגלשני אוויר באוסטריה, עבר תאונה קשה בה הגלשן בו טס סבל מכשל מבני בגובה נמוך בעת טיסה במהירות גבוהה לקראת קו הסיום בתחרות. זאך אשר בילה תקופה ארוכה מאד בשיקום, לא יכול היה לחזור לגלוש ועל כן חיפש תחום אלטרנטיבי בו יוכל להמשיך להנות מאהבתו לדאיה. זאך, אשר נחשף למחלקת דאוני ההשלכה, אימץ את שיטת הדיסקוס אשר הומצאה מספר שנים קודם לכן בארה"ב ע"י חברי מועדון תעופה בסיאטל ולקח אותה לשיאים חדשים.
דאון הדיסקוס הראשון פותח כאמור ע"י חברי מועדון תעופה בסיאטל. חברי המועדון, חובבי דאוני השלכה, התחרו עד אותו זמן בשיטת הכידון, שיטה אשר דורשת השקעת כוח רב. חברי המועדון, אשר חלקם היו בגיל מתקדם וחלקם חיפשו את היתרון התחרותי הבא, חיפשו דרכים לשפר את הזריקה על מנת להגיע גבוה יותר. הפיתרון אותו מצאו היה זריקת הדיסקוס בה המטיס תופס את טיסנו מקצה הכנף ולאחר סיבוב בן 360 מעלות משליך אותו לגובה. מהירות הטיסן בזמן הזריקה מגיעה למהירות גבוהה באופן משמעותי יחסית לזריקת הכידון וגובה הזריקה משתפר כתוצאה. ייתרון נוסף בזריקת הדיסקוס היא המאמץ הנמוך משמעותית הנדרש לשיגור גבוה. לצורך זריקת הדיסקוס, נדרש לטיסן הגה כיוון גדול משמעותית מהמקובל וחלקו בולט מתחת לגוף הטיסן על מנת להקטין את עומסי הפיתול הנוצרים על הגוף בזמן הזריקה. ב-1997 הופיע פיל פיטרסון עם דאון דיסקוס תחרותי ראשון בתחרות ה- IHLF (International Hand Launch Festival) מהתחרויות הגדולות בארה"ב המתקיימת בסמוך לסן פרנסיסקו. במהלך השנתיים שלאחר מכן הופיעו מתחרים נוספים עם דאוני השלכה שהתחילו להיראות יותר ויותר כמו דאוני ההשלכה של ימינו. מספר מתחרים אירופאים שהגיעו לתחרויות התרשמו משיטת הזריקה והביאו אותה חזרה עימם לאירופה והחלו לפתח גם הם את השיטה. מרגע זה ואילך, הפופולריות של שיטת הזריקה החדשה תפסה תאוצה כאש בשדה קוצים. לצורך השוואה, בשנת 1997 רק מתחרה אחד ב-IHLF זרק זריקת דיסקוס ובשנת 2001 כ-90% מהמתחרים זרקו זריקות דיסקוס. מפה והלאה, לא היתה דרך חזרה.
נחזור לארץ, בעקבות הסיפורים של חברי הנבחרת על דאוני הדיסקוס החלטתי שאני חייב לנסות בעצמי את הזריקה החדשה. בעקבות שיחה מקרית עם יורי זילברשטיין, שיחה בה סיפרתי לו על שיטת הזריקה החדשה וכי אני מחפש דאון כזה או תוכנית לבנייה, סיפר לי יורי על טיסן שנשמע דומה לתיאור שלי מכיוון "שיש לו מוט מוזר בכנף שאולי נועד למה שאתה מספר לי". הטיסן שיוצר ע"י יצרן צ'כי היה טיסן ארבעה ערוצים עם כנף פרופילים וגוף מחומרים מרוכבים. החלטתי להזמין את הטיסן על מנת לנסות את השיטה וכעבור כחודש היה בידי את טיסן הדיסקוס הראשון שלי. במקביל, עודד מנחם מסניף רמת השרון אשר היה חבר נבחרת לאותה תחרות ב-2001 בסלובקיה, החליט לבנות גם הוא טיסן דיסקוס ובשלב הראשון בנה גוף מתאים לכנף של דאון השלכה רגיל שהיה לו באותו הזמן. במהלך סוף 2001 ותחילת 2002 אני ועודד התנסינו בזריקת הדסקוס, שיכללנו אותה וגם בנינו טיסנים חדשים ומתקדמים עוד יותר. מספר מטיסים שראו את הדאונים התרשמו והזמינו טיסנים מתקדמים אשר החלו לצוץ במהלך שנת 2002, שנה בה החלטתי להזמין כנף מתקדמת ובניתי גוף מתבנית שייצר עודד. בשנת 2002 התקיימה בשטח ההטסה שבארסוף התחרות הארצית הראשונה בדאוני השלכה במסגרת קלוב התעופה (אליפות ישראל). בתחרות זו הצלחתי להעפיל למקום ראשון.
יש לציין כי מחלקת דאוני ההשלכה הינה מחלקה ייחודית בכך שבמסגרת תחרות קיימות לא פחות מ-7 משימות שונות אותן יש לבצע. בכל סיבוב יש לבצע משימה שונה על פי החלטת מנהל התחרות. המתחרים מתחרים אחד כנגד השני על פי מקצים בהן הזוכה במקצה מקבל 1000 נקודות זכות ושאר המתחרים מקבלים ניקוד באופן יחסי אליו ועל פי תוצאתם במקצה. במידה וישנה כמות גדולה של מתחרים יתקיימו מספר מקצים בסיבוב. המשימות אותן יש לבצע:
1. 1, 2, 3, 4 דקות – לסיבוב 10 דקות עבודה אשר במהלכם נדרש המטיס לבצע ארבע טיסות שונות לצורך הדירוג. המתחרה יכול לקיימן בכל סדר שיבחר ואורך הטיסות הינו דקה, שתי דקות, שלוש דקות וארבע דקות. במידה ולא עמד בזמן היעד יקבל את הניקוד שצבר (נקודה לשניית טיסה) במידה ועבר את זמן היעד, תוצאתו המרבית תהיה הזמן המרבי, כלומר לא ינתנו נקודות לטיסה מעבר לזמן. הקושי בביצוע המשימה נובע לא רק מאורך שתי הטיסות הארוכות יחסית אלא מעצם העובדה כי זמן הטיסות הכולל שווה ערך לזמן העבודה ועל כן בהנחה כי למתחרה לוקח זמן לתפוס את טיסנו ולזרוק בשנית, לא ניתן לטוס את כל הטיסות במלואן. עם כן, משימה זו הינה משימת זריקות, תפיסה וזריקה חוזרת של הטיסן בשילוב עם יכולות מציאת טרמיקה ודיוק בהטסה בהיבט זמנים.
2. 3 טיסות של 3 דקות – 10 דקות זמן עבודה במהלכן מותר עד 6 זריקות כאשר שלושת הטיסות הטובות ביותר נלקחות לצורך הניקוד. זמן הטיסה מחייב מציאת טרמיקה.
3. 5 טיסות של 2 דקות – זמן עבודה של 10 דקות ולכן כמו במקצה ה-1, 2, 3, 4 דקות, המתחרה מפסיד נקודות אפשריות על "ביזבוז" זמן בין טיסה לטיסה.
4. שתי הטיסות האחרונות – למתחרה כמות בלתי מוגבלת של זריקות כאשר שתי הזריקות האחרונות נלקחות לצורך ניקוד. זמן כל טיסה 3 דקות, זמן עבודה 7 דקות בלבד.
5. כולם לעלה אחרון למטה – כל המתחרים זורקים ביחד בחלון של 3 שניות. זמן הטיסה המרבי הינו 3 דקות שלאחריו נוחתים וחוזרים על המשימה לפחות פעמיים נוספות. זמני הטיסה אותם מצליחים המתחרים לבצע נלקחים לצורך חישוב הניקוד. המעניינת במשימה זו היא העובדה שכל המתחרים מטיסים באותו הזמן את כל טיסותיהן ולכן מטיסים את "אותו אוויר" במהלך כל המשימה.
6. טיסה אחרונה – 7 דקות זמן עבודה ו-5 דקות זמן טיסה מרבי. המטיס יכול לזרוק כמות בלתי מוגבלת של זריקות, הטיסה האחרונה נלקחת לקביעת הניקוד.
7. פוקר – למטיס 6 טיסות אשר נלקחות לצורך ניקוד המשימה, לפני תחילת כל טיסה על המטיס להכריז מה זמן הטיסה אשר אליו הוא מכוון. במידה והוא עומד בזמן עליו הכריז, יקבל את התוצאה אשר הכריז אפילו עם טס מעבר לזמן זה. במידה ולא הצליח לטוס את הזמן אותו הכריז לא יקבל כל ניקוד ולא יוכל להכריז על זמן חדש עד אשר יעבור את הזמן הקודם שהוכרז. על כן, משימה זו הינה משימה של סיכונים ודורשת קריאת תנאי מזג אוויר ו"אומץ".
8. סולם – על המטיס לטוס זמני טיסה קבועים מראש בסדר עולה. טיסה ראשונה 30 שניות כל טיסה לאחר מכן עולה ב-15 שניות (30, 45, 60, 75, 90, 105, 120 שניות). במידה ולא עמד במדרגת הזמן לא יכול לעבור לשלב הבא, במידה ועמד בזמן הנדרש יקבל את הזמן הנדרש כניקוד גם עם טס מעבר אליו. זמן העבודה למשימה עומד על 10 דקות ולכן יש למטיס 75 שניות מיותרות בלבד בהם יכול לטוס מעבר לזמן, לתפוס ולזרוק מחדש ולחפש טרמיקה שלא בטיסה. המשימה דורשת ניהול זמן הדוק והטסה מדויקת ביותר.
יש ציין כי בכל המשימות על המטיס לנחות בשטח המיועד להמראה, כלומר לחזור חזרה לאזור הנחיתה. נחיתה שלא באזור הנחיתה גוררת תוצאה של 0 נקודות על הטיסה. חוק זה מחייב תכנון טיסה שמרני והתחשבות בתנאים מזג האוויר.
אופי המשימות דורש מהמטיס להשתמש במגוון רחב ביותר של טקטיקות, חלקן שמרניות וחלקן סיכוניות, כל אחת ייחודית למשימה אותה הוא מטיס. אופי הטיסנים, קטנים, זריזים ובעלי ביצועים אווירודינמיים מתקדמים ביותר, בשילוב עם פעילות ספורטיבית הופכים את מחלקת דאוני ההשלכה למחלקה כיפית וממכרת בצורה בלתי רגילה. זו מחלקה מתגמלת במיוחד בה הטכניקה, הטקטיקה, יכולת ההטסה ויכולת קריאת האוויר לפני הזריקה חשובות בהרבה מאיכות הדאונים וממחירם. בנוסף, זו גם מחלקה טהורה בה לא נדרשים אמצאי עזר לדאון, ללא חוטים, מנועים ושאר עזרי שיגור, הטסה טהורה.
החשיפה הראשונה שלי למחלקה היתה בשנת 1991 בה קראתי על המחלקה לראשונה בירחון אמריקאי. באותו הזמן לא התעניינתי במחלקה אך הקריאה היתה מעניינת. בסביבות 1995 החלטתי לבנות דאון השלכה בעקבות קריאה חוזרת של אותה כתבה. את הדאון בניתי קל ככל שהתאפשר לי בזמנו (כ-300 גרם) ובניתי אותו על פי תמונה שראיתי באותו ירחון ללא תוכנית. הדאון טס טוב אך לא נזרק מספיק גבוה ובשלב מסוים הפסקתי לנסות לזרוק אותו ותחלתי להטיס אותו כדאון צוקים בוואדי ליד הבית. יש לציין כי באותה תקופה דאון השלכה היה לרב דאון שני ערוצים בלבד וזאת על מנת לחסוך במשקל מכיוון שהסרוואים הקטנים ביותר באותו זמן היו במשקל 15 גרם בניגוד ל-5 עד 9 גרם כיום.
בשנת 2000, באליפות העולם בדאוני F3J שהתקימה בקורפו, מספר מתחרים הביאו עימם דאוני השלכה ואירגנו תחרות מאולתרת לאחר סיום אליפות העולם. הדאונים שהביאו עימם כבר לא היו אותם דאונים פשוטים שהכרתי מתחילת שנות ה-90, אלו היו ברובם דאונים מחומרים מרוכבים, בדי פיברגלס או קבלר על קלקר, גופים מחומרים מרוכבים, סרוואים ומקלטים קטנים ביותר (כמעט כפי שניתן למצוא כיום) אך עדיין היו נזרקים זריקת כידון. ביצועי הטיסה של דאונים אלו היו משמעותית יותר טובים ממה שאני הכרתי ובעקבות החשיפה המחודשת למחלקה החלטתי לנסות לבנות שוב דאון השלכה. עקב מגבלות תקציב החלטתי שוב לבנות דאון שני ערוצים אך הפעם בניתי גוף מחומרים מרוכבים לדאון והתוצאה הייתה טיסן חביב ביותר אשר לא נזרק לגובה מרשים אך גלש באופן יוצא מהכלל.
בשנת 2001, חברי נבחרת ה-F3J שחזרו מאליפות אירופה בסלובקיה סיפרו על טכניקה חדשה שראו שם, זריקת הדיסקוס, ועל דאון במשקל של 250 גרם שנזרק לגובה כפול מזריקת הכידון. יותר מדהים מזה היתה העובדה כי מטיס הדאון, אוסטרי בשם וולפגנג זאך, היה איש מבוגר ובעל נכות עקב תאונת דאייה קשה אותה עבר שנים אחדות לפני כן. זאך, אשר היה אחד המתחרים הבולטים בגלשני אוויר באוסטריה, עבר תאונה קשה בה הגלשן בו טס סבל מכשל מבני בגובה נמוך בעת טיסה במהירות גבוהה לקראת קו הסיום בתחרות. זאך אשר בילה תקופה ארוכה מאד בשיקום, לא יכול היה לחזור לגלוש ועל כן חיפש תחום אלטרנטיבי בו יוכל להמשיך להנות מאהבתו לדאיה. זאך, אשר נחשף למחלקת דאוני ההשלכה, אימץ את שיטת הדיסקוס אשר הומצאה מספר שנים קודם לכן בארה"ב ע"י חברי מועדון תעופה בסיאטל ולקח אותה לשיאים חדשים.
דאון הדיסקוס הראשון פותח כאמור ע"י חברי מועדון תעופה בסיאטל. חברי המועדון, חובבי דאוני השלכה, התחרו עד אותו זמן בשיטת הכידון, שיטה אשר דורשת השקעת כוח רב. חברי המועדון, אשר חלקם היו בגיל מתקדם וחלקם חיפשו את היתרון התחרותי הבא, חיפשו דרכים לשפר את הזריקה על מנת להגיע גבוה יותר. הפיתרון אותו מצאו היה זריקת הדיסקוס בה המטיס תופס את טיסנו מקצה הכנף ולאחר סיבוב בן 360 מעלות משליך אותו לגובה. מהירות הטיסן בזמן הזריקה מגיעה למהירות גבוהה באופן משמעותי יחסית לזריקת הכידון וגובה הזריקה משתפר כתוצאה. ייתרון נוסף בזריקת הדיסקוס היא המאמץ הנמוך משמעותית הנדרש לשיגור גבוה. לצורך זריקת הדיסקוס, נדרש לטיסן הגה כיוון גדול משמעותית מהמקובל וחלקו בולט מתחת לגוף הטיסן על מנת להקטין את עומסי הפיתול הנוצרים על הגוף בזמן הזריקה. ב-1997 הופיע פיל פיטרסון עם דאון דיסקוס תחרותי ראשון בתחרות ה- IHLF (International Hand Launch Festival) מהתחרויות הגדולות בארה"ב המתקיימת בסמוך לסן פרנסיסקו. במהלך השנתיים שלאחר מכן הופיעו מתחרים נוספים עם דאוני השלכה שהתחילו להיראות יותר ויותר כמו דאוני ההשלכה של ימינו. מספר מתחרים אירופאים שהגיעו לתחרויות התרשמו משיטת הזריקה והביאו אותה חזרה עימם לאירופה והחלו לפתח גם הם את השיטה. מרגע זה ואילך, הפופולריות של שיטת הזריקה החדשה תפסה תאוצה כאש בשדה קוצים. לצורך השוואה, בשנת 1997 רק מתחרה אחד ב-IHLF זרק זריקת דיסקוס ובשנת 2001 כ-90% מהמתחרים זרקו זריקות דיסקוס. מפה והלאה, לא היתה דרך חזרה.
נחזור לארץ, בעקבות הסיפורים של חברי הנבחרת על דאוני הדיסקוס החלטתי שאני חייב לנסות בעצמי את הזריקה החדשה. בעקבות שיחה מקרית עם יורי זילברשטיין, שיחה בה סיפרתי לו על שיטת הזריקה החדשה וכי אני מחפש דאון כזה או תוכנית לבנייה, סיפר לי יורי על טיסן שנשמע דומה לתיאור שלי מכיוון "שיש לו מוט מוזר בכנף שאולי נועד למה שאתה מספר לי". הטיסן שיוצר ע"י יצרן צ'כי היה טיסן ארבעה ערוצים עם כנף פרופילים וגוף מחומרים מרוכבים. החלטתי להזמין את הטיסן על מנת לנסות את השיטה וכעבור כחודש היה בידי את טיסן הדיסקוס הראשון שלי. במקביל, עודד מנחם מסניף רמת השרון אשר היה חבר נבחרת לאותה תחרות ב-2001 בסלובקיה, החליט לבנות גם הוא טיסן דיסקוס ובשלב הראשון בנה גוף מתאים לכנף של דאון השלכה רגיל שהיה לו באותו הזמן. במהלך סוף 2001 ותחילת 2002 אני ועודד התנסינו בזריקת הדסקוס, שיכללנו אותה וגם בנינו טיסנים חדשים ומתקדמים עוד יותר. מספר מטיסים שראו את הדאונים התרשמו והזמינו טיסנים מתקדמים אשר החלו לצוץ במהלך שנת 2002, שנה בה החלטתי להזמין כנף מתקדמת ובניתי גוף מתבנית שייצר עודד. בשנת 2002 התקיימה בשטח ההטסה שבארסוף התחרות הארצית הראשונה בדאוני השלכה במסגרת קלוב התעופה (אליפות ישראל). בתחרות זו הצלחתי להעפיל למקום ראשון.
יש לציין כי מחלקת דאוני ההשלכה הינה מחלקה ייחודית בכך שבמסגרת תחרות קיימות לא פחות מ-7 משימות שונות אותן יש לבצע. בכל סיבוב יש לבצע משימה שונה על פי החלטת מנהל התחרות. המתחרים מתחרים אחד כנגד השני על פי מקצים בהן הזוכה במקצה מקבל 1000 נקודות זכות ושאר המתחרים מקבלים ניקוד באופן יחסי אליו ועל פי תוצאתם במקצה. במידה וישנה כמות גדולה של מתחרים יתקיימו מספר מקצים בסיבוב. המשימות אותן יש לבצע:
1. 1, 2, 3, 4 דקות – לסיבוב 10 דקות עבודה אשר במהלכם נדרש המטיס לבצע ארבע טיסות שונות לצורך הדירוג. המתחרה יכול לקיימן בכל סדר שיבחר ואורך הטיסות הינו דקה, שתי דקות, שלוש דקות וארבע דקות. במידה ולא עמד בזמן היעד יקבל את הניקוד שצבר (נקודה לשניית טיסה) במידה ועבר את זמן היעד, תוצאתו המרבית תהיה הזמן המרבי, כלומר לא ינתנו נקודות לטיסה מעבר לזמן. הקושי בביצוע המשימה נובע לא רק מאורך שתי הטיסות הארוכות יחסית אלא מעצם העובדה כי זמן הטיסות הכולל שווה ערך לזמן העבודה ועל כן בהנחה כי למתחרה לוקח זמן לתפוס את טיסנו ולזרוק בשנית, לא ניתן לטוס את כל הטיסות במלואן. עם כן, משימה זו הינה משימת זריקות, תפיסה וזריקה חוזרת של הטיסן בשילוב עם יכולות מציאת טרמיקה ודיוק בהטסה בהיבט זמנים.
2. 3 טיסות של 3 דקות – 10 דקות זמן עבודה במהלכן מותר עד 6 זריקות כאשר שלושת הטיסות הטובות ביותר נלקחות לצורך הניקוד. זמן הטיסה מחייב מציאת טרמיקה.
3. 5 טיסות של 2 דקות – זמן עבודה של 10 דקות ולכן כמו במקצה ה-1, 2, 3, 4 דקות, המתחרה מפסיד נקודות אפשריות על "ביזבוז" זמן בין טיסה לטיסה.
4. שתי הטיסות האחרונות – למתחרה כמות בלתי מוגבלת של זריקות כאשר שתי הזריקות האחרונות נלקחות לצורך ניקוד. זמן כל טיסה 3 דקות, זמן עבודה 7 דקות בלבד.
5. כולם לעלה אחרון למטה – כל המתחרים זורקים ביחד בחלון של 3 שניות. זמן הטיסה המרבי הינו 3 דקות שלאחריו נוחתים וחוזרים על המשימה לפחות פעמיים נוספות. זמני הטיסה אותם מצליחים המתחרים לבצע נלקחים לצורך חישוב הניקוד. המעניינת במשימה זו היא העובדה שכל המתחרים מטיסים באותו הזמן את כל טיסותיהן ולכן מטיסים את "אותו אוויר" במהלך כל המשימה.
6. טיסה אחרונה – 7 דקות זמן עבודה ו-5 דקות זמן טיסה מרבי. המטיס יכול לזרוק כמות בלתי מוגבלת של זריקות, הטיסה האחרונה נלקחת לקביעת הניקוד.
7. פוקר – למטיס 6 טיסות אשר נלקחות לצורך ניקוד המשימה, לפני תחילת כל טיסה על המטיס להכריז מה זמן הטיסה אשר אליו הוא מכוון. במידה והוא עומד בזמן עליו הכריז, יקבל את התוצאה אשר הכריז אפילו עם טס מעבר לזמן זה. במידה ולא הצליח לטוס את הזמן אותו הכריז לא יקבל כל ניקוד ולא יוכל להכריז על זמן חדש עד אשר יעבור את הזמן הקודם שהוכרז. על כן, משימה זו הינה משימה של סיכונים ודורשת קריאת תנאי מזג אוויר ו"אומץ".
8. סולם – על המטיס לטוס זמני טיסה קבועים מראש בסדר עולה. טיסה ראשונה 30 שניות כל טיסה לאחר מכן עולה ב-15 שניות (30, 45, 60, 75, 90, 105, 120 שניות). במידה ולא עמד במדרגת הזמן לא יכול לעבור לשלב הבא, במידה ועמד בזמן הנדרש יקבל את הזמן הנדרש כניקוד גם עם טס מעבר אליו. זמן העבודה למשימה עומד על 10 דקות ולכן יש למטיס 75 שניות מיותרות בלבד בהם יכול לטוס מעבר לזמן, לתפוס ולזרוק מחדש ולחפש טרמיקה שלא בטיסה. המשימה דורשת ניהול זמן הדוק והטסה מדויקת ביותר.
יש ציין כי בכל המשימות על המטיס לנחות בשטח המיועד להמראה, כלומר לחזור חזרה לאזור הנחיתה. נחיתה שלא באזור הנחיתה גוררת תוצאה של 0 נקודות על הטיסה. חוק זה מחייב תכנון טיסה שמרני והתחשבות בתנאים מזג האוויר.
אופי המשימות דורש מהמטיס להשתמש במגוון רחב ביותר של טקטיקות, חלקן שמרניות וחלקן סיכוניות, כל אחת ייחודית למשימה אותה הוא מטיס. אופי הטיסנים, קטנים, זריזים ובעלי ביצועים אווירודינמיים מתקדמים ביותר, בשילוב עם פעילות ספורטיבית הופכים את מחלקת דאוני ההשלכה למחלקה כיפית וממכרת בצורה בלתי רגילה. זו מחלקה מתגמלת במיוחד בה הטכניקה, הטקטיקה, יכולת ההטסה ויכולת קריאת האוויר לפני הזריקה חשובות בהרבה מאיכות הדאונים וממחירם. בנוסף, זו גם מחלקה טהורה בה לא נדרשים אמצאי עזר לדאון, ללא חוטים, מנועים ושאר עזרי שיגור, הטסה טהורה.