גיאומטרית מערכת ההיגוי של הסרוו

קובץ מצורף 118758

זה דבר שלא כולנו שמים לב אליו מאחר והיום יש סרוואים כל כך חזקים שיכולים לפשר על התופעה החשובה הזו,
אבל איך נוכל לנצל עוד ק"ג של כוח מהסרוו ? איך נוכל לשמור על שלמות של מערת ההיגוי מבלי לחשוש מתקלה כלשהי ?
כי הרי ידוע שדין חוזק הרשרת הוא על-פי החוליה החלשה...אז סרוו חזק מאוד יש לנו אבל, מה עם הפושרוד, ההורן או הבורג שתופס אותם ?
בכתבה הזו תוכלו לראות איך לנצל ביתר שאת את מערכת ההיגוי שלכם, עד הגרם האחרון.

בפרוייקט חשוב כמו בבניית טיסן אווירובאטי GIANT SCALE יש לא מעט פרטים שצריכים לדעת ולהבין עד הסוף למה הם עובדים ואיך רק כך נוכל ליישם זאת על הטיסן עצמו ולא נקבל אולי ליקויים נבנים.
בעולם של היום שהכל דיגיטאלי, וכל תנועת הסרוו נבנית בצורה ממוחשבת, חשוב לא פחות לדעת גם איך אנו צריכים למקם את הסרוו, הזרוע ובכלל את מערכת ההיגוי שלנו כך נוכל לצמצם נזקים מתמשכים
ולהביא את המערכת למצב ההכנה הגבוה ביותר, כך גם נוכל לנצל עד טיפת הגרם האחרונה את הסרוואים החזקים שקנינו ונוכל לחסוך בסוללה.

גיאומטריה וכוחות הם דבר מאוד קשור אחד לשני כאשר מדובר במערכות היגוי של טיסן, חשוב להבין איך המערכת מגיבה כאשר כל החלקים מתחברים אליה.
בקצה הפושרוד, אנו צריכים לחבר BALL LINK ולמה ? כי הם מאוד פשוטים לשימוש ומאוד אמינים.
היתרון בבול לינק הוא שכאשר הסרוו זז ומזיז את ההגה נוצרות זוויות לפעמים מאוד חדות מה שיכול לגרום עיוות לזרוע או להורן,
הבוללינק פשוט מגמיש את החיבורים על ידי מפרק כדורי בדיוק כמו שהמפרקים שלנו בגוף עובדים החיסרון בדברהוא שהבולינק לא נמצא ממש
במרכז החריר של הזרוע אלא מוקם טיפה מעל הזרוע או מתחתיה, מה שמביא אותנו לדבר החשוב הבא...

אם נשתמש בזרועות העשויות פלסטיק קשיח גמיש או הכי חזק שרק פלסטיק יכול להיות הדבר יכול לגרום לעיוות רציני בזרוע עד כדי שבירתה, שבירת השיניים שלה עם הסרוו ועוד, כאשר
אנו מחברים בולינק למערכת, הזרוע חייבת להיות זרוע אלומיניום לפחות (תמיד יש קארבון למי שרוצה).
התקנת הסרוו לכנף או מייצב גובה היא סוגיה בפני עצמה, לא כל היצרנים נותנים את האופציה הזו אבל חשוב שנבין איך הכי טוב להתקין את הסרוואים על ההגאי גובה ומאזנות.

ובכן הכי טוב זה במצב שכיבה, כך אנו בעצם משיגים ניצול מרבי של כוח הסרוו כאשר הוא בא במגע דרך הפוש רוד עם ההורן ולמה ?
מאחר והזרוע של הסרוו וההורן עושים את אותה תנועה קווית מעלה ומטה.
הכוח המופעל על הציר הוא אנכי ובעצם כך אנו משיגים את ההתגברות הכי טובה על כוח הנגדי שמחזיר לנו ההגה.
אם הסרוו היה עומד, הזרוע של הסרוו הייתה עושה תנועה מעגלית ואילו ההורן עושה תנועה קווית מעלה ומטה (לקחתי את הסרוו כקבוע ולכן התייחסת אליו כתנועה מעגלית).

בעצם, המעבר הזה בין תנועה מעגלית לתנועה קווית, מבזבז המון אנרגיה, לסרוואים שצריכים לעבוד יותר קשה כי יש כל הזמן שינוי גיאומטרי בזווית הפושררוד, ואז קל יותר להגה להתנגד לסרוו, וכמובן צריכת המון זרם מהסוללה.
למה לא כל היצרנים עושים זאת ? בגלל פשטות בייצור, נוחות בטיפול השוטף של הסרוואים ואמינות.
אז לפני שכולנו חושבים עכשיו איך אנו משנים את תצורת הסרוו במיקומו בו נראה מה קורה עוד, כי זהה לא מה שבאמת משנה(במיוחד עם כל המפלצות סרוו החדשות שיוצאות כל שני וחמישי..

ככל שאנו מרימים את ההגה יותר לגובה כך הוא מקבל הרבה יותר התנגדות דינאמית הכוללים את המשטח היגוי עצמו, הרוח מהירות כבידה.
בצורה בסיסית, אורכו המרכזי של הסרוו צריך להיות ב-90 מעלות לקו הציר לא במקביל לקו המצע של הטיסן (במייצבי הגובה לשנייהם).
ניתן לקבל את מירב הכוח של הסרוו על ידי שימוש באותה אורך של הזרוע כמו האורך של ההורן כך תהיה לנו תנועה 1 ל-1, מכאן כל שינוי שאנו עושים אם אנו מארכים את הזרוע או
מקצרים את ההורן, הדבר יעלה לנו בבזבוז כוח.
הדבר הוא פשוט...הארכה של גובה ההורן תקטין את אורך התנועה אבל תספק מנוף יותר גדול ותגדיל את כוח הסרוו ולהיפך, זרוע יותר גדולה תקטין את כוח הסרוו אבל תגדיל
את התנועה ולהיפך.

שוב מציאת היחס הכי טוב והכי קרוב ל-1 על 1 בזוויות של 45 מעלות תנועה של הסרוו זה הדבר האופטימאלי.

שימו לב לציור וקראו את הכתוב...
קובץ מצורף 118758
אם שמנו את הסרוואים בצורה עומדת הדבר בעצם מתנה לנו את העובדה ששתי התנועות אחת של הסרוו ואחת של ההורן עצמו המחובר למאזנת או להגה באים משני מישורי היגוי שונים,
כלומר הזרועה באה ממישור היגוי אופקי, יינה ושמאלה מאחר והסרוו עומד, ההורן הוא במישור היגוי אנכי, מעלה ומטה.
אז איך ניתן לתת לכך את הפתרון הטוב ביותר ומה ניתן לעשות מבחינה גיאומטרית כדי שנוכל לקבל את היעילות המרבית ממערכת ההיגוי ?
זאת ניתן לראות בדיאגראמה.

במקרה הראשון : כאשר הזרוע של הסרוו ממורכזת בזווית של 90 מעלות או מקבילה לקו הצירים, הפושרוד ממוקם ב-90 מעלות להורן. כאשר הזרוע נעה התנועה של X קטנה
מה שגורם לפושרוד לשנות את הזווית שלו ביחס לקו הציר. במצב של 100% תנועה הזרוע נעה בערך 45 מעלות.
התנועה עד הטווח הזה של ה-45 מעלות הוא יחסית ישר(ליניארי) אבל אחרי 45 מעלות הסטייה מתחילה להיות מוגברת בצורה לא ישרה (ליניארית),
כמו כן הכוח המכאני קטן אף הוא ככול שה-X קטן והפושרוד עובר את קו ה-90 מעלות.
מה שאנו מקבלים כאן הוא מצב שבוא הכוח שיוצא מהסרוו בעצם נחלש ומוקטן ככול שהזרוע מגיע למצב של תנועה מלאה, אבל הכוח שמגיע מההגה,
מההורן שמושפעים מהרוח מהירות הטיסן וגובה ההגה גדל יותר ומשפיע יותר על המערכת היגוי ועל הסרוו.

במקרה השני : הפושרוד נמצא 90 מעלות ביחס לקו הציר כאשר הזרועה נמצאת במצב של 45 מעלות תנועה. במקרה זה הכוח יהיה במרבו
כאשר התנועה תגיע למצב המרבי שלה מתי שהכוחות הכי גדולים משפיעים על ההגה וכיוצא בזה על כל המערכת כאן יוכל הסרוו להתמודד הרבה יותר טוב עם כוחות אלו
כי הוא לא יאבד את הכוח שלו נוכח העובדה שהפושרוד נמצא בזווית של 90 מעלות בתנועה מלאה. כלומר ככל שהזרוע מתקדמת הסרוו בעצם מקבל יותר ניצולת לכוח שלו
כי הפושרוד מתיישר לזווית של 90 מעלות בוא בזמן הרי ידוע כי ככל שההגה עולה יותר, יותר כוחות נגדיים פועלם עליו ועל הסרוו. עכשיו שהסרוו מנצל את רוב כוחו כתוצאה מיישור
הפושרוד בנקודה העליונה שלו, הוא יכול להתמודד עם כוחות נגדיים אלו ביתר קלות. הוא בעצם יותר קרוב למצב ליניארי בתנועה המרבית של הזרוע
אני חייב לציין כי זה לא כל כך נורא אם הדברים הללו לא מתקיימים אבל זה עושה המון סדר ונותן למערכת, זמן חיות יותר גבוה.
לדוגמה זרוע באורך של 1.25" אינטש', המרחק האופטימאלי של ההורן ביחס למרכז הסרוו יהיה 2.2 ס"מ.


בהצלחה

עדי