מטרת מאמר זה היא לרכז את התיאוריה והפרקטיקה בכיוון ואיזון דאוני רדיו לצורך מיצוי מרבי של יכולות הדאון ושיפור ביצועיו.
ביצועי דאון נקבעים בראש ובראשונה מיכולת הדאייה שלו או ערך הגלישה שלו. ערך הגלישה הוא למעשה כמה הדאון יתקדם לכל מטר אשר אותו ינמיך. דאון רדיו מודרני מסוגל להגיע בקלות לערך גלישה של 1:25 או 25 מטר לכל מטר אותו ינמיך. לצורך השוואה, טיסן רדיו מנוע מסוגל להגיע לכל היותר לחצי מערך זה. יחס הגלישה נקבע מהיחס בין העילוי אותו מייצרת הכנף לגרר הטיסן הכולל בין השאר את התנגדויות הכנף, הגוף, ההגאים וכל בליטה וחספוס אשר מפריעים לזרימת האוויר. על מנת לשפר את ביצועי הדאון ככל הניתן תחילה יש "לנקות" אותו ברמת ההתקנה והגימור, להחליק אותו ו"להחביא" את מוטות ההיגוי ככל הניתן בתוך משטחי הגוף והכנף.
בשלב הבא נדרש לכוון את הגאי הדאון כך שיעבדו באופן מתואם בזמן ההטסה ולא אחד כנגד השני, יש לכוון את הדאון כך שניתן יהיה להטיסו בשליטה מלאה ללא צורך בתנועות מוגזמות ואף מועטות ככל הניתן של הגאי הטיסן ובכך להקטין את הגרר הנגרם כתוצאה מהצורך בהיגוי הטיסן. "חיסכון" בתנועות הגאים מוביל לעלייה בביצועי הדאון עד לערך המרבי אותו ניתן לקבל בגלישה ישרה ואופקית ולכן הרווח בביצועים.
מקור משמעותי נוסף לאובדן ביצועים בדאוני רדיו נובע מצימודים בין הגאי הדאון אשר מחייבים את המטיס "להטסת יתר" של הטיסן ועל כן מעלות את עומס העבודה של המטיס ומורידות את יכולתו להתרכז במציאת טרמיקות וזרמי אוויר. בנוסף, צימודים אלו מקשים על הטסה מיטבית וגורמים לעלייה בגרר הטיסן במתן ניהוג. כיוון נכון של הדאון מקטין משמעותית את הצימודים הללו ומאפשר הטסה "נקייה" פשוטה וטבעית או בפשטות, "ככל שיהיה קל להטיס את הטיסן כך יהיה קל יותר למצות את יכולותיו".