כיוון ואיזון דאוני רדיו

[roydor]

1. כיוונים מכאניים להגאים

מקצת מהטעויות הנפוצות ביותר בדאוני הרדיו מקורן בהתקנה לא מיטבית של מערכת ההיגוי.
השאיפה בהתקנת מערכת ההיגוי והסרוואים היא להקטין ככל הניתן את החופשים בהגאי הדאון. חופשים אלו, בייחוד במשטחי ההיגוי בכנף, מונעים מהכנף לגלוש במצבי המדפים/מאזנות המיטביים בהם מתקבלים ביצועי הטיסן המיטביים. חופשים אלו עלולים לגרום לפרפור הגאים במהירויות גבוהות ובעיות קיזוז.
על מנת להקטין את החופשים בהגאים, יש תחילה לבחור סרוואים מאיכות גבוהה בעלי חופשים נמוכים. במקרים בהם העומסים על ההגאים נמוכים ניתן לשקול שימוש בסרוואים בעלי גלגלי שיניים מפלסטיק שכן הם בעלי חופשים נמוכים באופן משמעותי מגלגלי שיניים ממתכת. עם זאת, במשטחי היגוי כגון מאזנות ומדפים לא ניתן במרבית המקרים להשתמש בסרוואים בעלי גלגלי שיניים מפלסטיק שכן לא ישרדו את עומסי הטיסה והלמי הנחיתה. בחירת סרוואים מאיכות גבוהה, בעלי מיסבים בראש הסרוו הינה מומלצת במקרה זה לצורך הקטנת החופשים.
בחירת יחס התמסורת בין ההגה לבין הסרוו הינה קריטית לצורך שמירה על תקינות הסרוו ושמירה על דיוק גבוה. ככלל, יש להשתמש בכל תחום התנועה של הסרוו לצורך הזזת משטח ההיגוי. כלומר, יש לבחור את ראש הסרוו כך ש- 100% מתנועת הסרוו תאפשר 100% מתנועת ההגה הנדרשת. במידה ולאחר הטסת הטיסן עולה כי היגוי הטיסן רגיש מידי וכי יש צורך לצמצם את תנועת ההגאים, יש לשאוף לצמצם את תנועת ההגאים באופן מכאני ע"י קיצור זרוע הסרוו ולא ע"י צמצום תנועתם באופן אלקטרוני בשלט.

יש לצמצם את החופשים במוטות ההיגוי באמצעות הדבקת המזלגות למוט ההיגוי (פושרוד) לאחר השלמת כיוון אורכם. כמו כן יש להקטין את חופש המזלגות הן בראש הסרוו והן זרוע ההיגוי על ההגה. שיטה פופולארית להקטנת מרווחים אלו היא "הדבקת" המזלג לזרוע עם דבק מהיר דליל "ושבירת" הדבק לאחר ייבושו באמצעות הזזת הסרוו. המילוי הנוצר בין המזלג לבין מוט ההיגוי מקטין את החופשים באופן דרסטי. לעיתים יש לשמן קלות את "המיסב" שנוצר לצורך הקטנת חיכוכים ומניעת היסטרזיס.

היסטרזיס הינה תופעה אשר בה ההגה אינו חוזר לאותו מרכז במידה והגיע מכיוון אחד או שני. לדוגמא, במידה וניתנה פקודת מטה להגה הגובה וחזרה למרכז, הגה הגובה יישאר על קיזוז קל מטה, במידה וניתנה פקודת מעלה להגה הגובה וחזרה למרכז, הגה הגובה יישאר על קיזוז קל מעלה. תופעה זו מקשה על הטסת הטיסן במצב אופטימאלי וגורמת לתפירות אשר עלולות להתפרש כבעיות מסוג שונה. במקרה של היסטרזיס בהגה הגובה אנו עלולים לטעות ולחשוב שמדובר בתופעת חוסר יציבות הנגרמת ממרכז כובד לא נכון. על מנת למנוע היסטרזיס יש לוודא כי הסרוואים בהם נעשה שימוש הינם תקינים ומדויקים וכי אין חיכוך במוטות ההיגוי או בצירי ההגאים אשר עלול למנוע את חזרת ההגה למצב נטרלי מדויק.

חופשים עלולים להיגרם גם מגמישות של המבנה בעיקר באזורי חיבור הסרוואים או זרועות ההיגוי. בשלבי הבנייה מומלץ לחזק מקומות אלו הן לפיתול והן לכפיפה. בעת התקנת סרוואים בכנף, יש להוסיף חיזוק המונע גמישות של סקין הכנף עליו מחובר הסרוו. בנוסף מומלץ לקשור את המשטח עליו מותקן הסרוו לקורה הראשית ולסקין הנגדי (בכנף חלולה) ע"י חציץ או פרופיל נוסף. פעולה זו יוצרת מבנה סגור וקשיח ומקטין חופשים במשטחי ההיגוי של הכנף. בעת התקנת סרוואים על מגש סרוואים, בגוף לדוגמא, יש לוודא כי מגש הסרוו קשיח ומודבק היטב למבנה. כמו כן יש להימנע מכיפופים במוטות היגוי אשר מאפשרים הכנסת גמישויות ממוטות ההיגוי.

דגש חשוב נוסף הוא קשיחות הטיסן וחיבור חלקיו, יש לשאוף לצמצם חופשים בין חלקי הטיסן למניעת תנועה יחסית. לדוגמה, הגה גובה שמתנדנד על התושבת שלו או כנף שמתנדנדת על הגוף מכיוון שתושבת הגוף אינה מתאימה לצורת הכנף. בנוסף, יש לשאוף כי הטיסן יהיה סימטרי ככל הניתן, שהכנף והגה הגובה מקבילים, הגה הכיוון ניצב להגה הגובה, שהכנף מותקנת ללא משיכות בסבסוב לגוף וכו.

תשומת לב מספקת לדיוקים וחופשים תאפשר נקודת התחלה טובה משמעותית לכיוון הדאון ותשפר את ביצועי הדאון באופן משמעותי.