בזמן שהמוט מתכופף (בלופ למשל), הצד העליון של המוט מתקצר (עומס לחיצה), והצד התחתון מתארך (עומס מתיחה).
במרכז עובי המוט, אין שינוי באורך. (מרכז עובי המוט נקרא הציר הניטרלי)
ככל שמתרחקים מהציר הניטרלי ומתרחקים ממנו להיקף המוט, נגלה שבזמן כפיפה השינוי באורך גדול יותר (בין אם התארכות או התקצרות),
משמע, יש כוחות לחיצה ומתיחה חזקים יותר כאשר מתרחקים מהציר הניטרלי (מסומן באדום)
בנוסף, במרכז הכנף פועלים הכוחות החזקים ביותר, בעוד שככל שמתרחקים לקצה הכנף, הכוחות נחלשים משמעותית ולכן בד"כ המוט לא מגיע עד קצה הכנף.
אם נדאג לחזק את המוט היכן שפועלים כוחות חזקים יותר, נוכל להקשיח אותו ולעזור לו לעמוד במשימה.
פיזור של החומר רחוק ככל האפשר מן הציר הניטרלי נותן את הקשיחות הגבוהה ביותר.
ואם נדאג לחזק את המוט באופן הדרגתי כך שבמרכז הכנף הוא יכיל יותר חומר ובקצוות (קרוב לדיהדרלים) יש פחות חומר, נקבל מוט שמחוזק באופן יעיל יותר.
מוט בעל פיזור חומר שווה לכל אורכו לא יעיל מפני שבדיהדרלים יש עודף של חוזק שלא עוזר וסתם מוסיף משקל.
צריך כמובן גם להתחשב בחוזק מבני גיאומטרי של הקורה עצמה - למשל אם עובי הדופן יהיה בעובי כמה מיקרונים, אז הקורה לא תוכל להחזיק את משקלה... אבל זה כבר עניין אחר.
מה עובי הכנף? 2 ס"מ?
אם למשל היו מיצרים מוט חלול בקוטר 2 ס"מ ועם עובי דופן של 1.5 מ"מ, היינו מקבלים מבנה חזק מאוד ועמיד ולא היינו צריכים לאלתר חיזוקים נוספים (עד כדי החוזק של ה-EPO שעלול להתבקע לפני שהקורה תישבר).
ואפשר לעשות גם עובי דופן מדורג כך שבמרכז הכנף הוא 3 מ"מ למשל, או לחילופין קוטר מוט משתנה מ-2 ס"מ 1.5 ס"מ בקצה (או אפילו שילוב של שני הדברים ביחד) - כדי לקבל מוט קל וחזק.
מוט של חכת דיג פשוטה למשל, עשוי מפיברגלס באופן דומה למה שכתבתי.
המוטות קלים וחזקים מאוד.
עבור כנף שמתפרקת באמצע לשני חלקים, אפשר לקנות שתי חכות פיברגלאס (כן כן, פיברגלאס - לא חייבים קרבון) כל אחת ב-50 שקל (אם המחירים עדיין ככה כמו פעם) ולפרק את הצינורות ולהתאים לכנף.
מבנה הצינורות הוא קוני וכך יוצר חוזק משתנה בהתאמה.