איך מוצאים מרכז כובד בטיסן
השאלה עולה כאן כל הזמן, ולמרות שזה נכתב בפורום לא מעט פעמים בתוך פוסטים שונים, נראה שכדאי להעלות את זה כנושא בפני עצמו לטובת הזקוקים לזה.
אלו השלבים:
1- בעת בניית הטיסן, יש צורך ליצור מרכז כובד התחלתי לפי הוראות המתכנן, ואם אין הוראה כזאת, בשליש הקדמי של הכנף
צריך לזכור שזו רק נקודת מוצא ויש לאמת אותה בטיסה
2- מטיסים את הטיסן בטיסה אופקית ללא שימוש במנוע ומאזנים אותו לטיסה כזאת על ידי קיזוז בהגאים כנדרש
3- רק אחרי שהטיסן טס אופקית ומקוזז במדוייק לטיסה כזאת בלי להעזר במנוע, מבצעים צלילה בזוית של 45 מעלות (בערך- לא צריך מד זוית) ושוב: ללא שימוש במנוע
4- במהלך הצלילה עוזבים את הסטיקים (כמובן שיש לבצע את זה בגובה מתאים) ובוחנים את התנהגות הטיסן
5- אם הטיסן מחריף את הצלילה- מרכז הכובד אחורי מדי
6- אם הטיסן מרים את החרטום מהר ואפילו מגיע להזדקרות- מרכז הכובד קדמי מדי
7- אם הטיסן מתיישר לאט ועובר לטיסה אופקית בעצמו ולא ממשיך להרים חרטום- מרכז הכובד מדוייק.
הסבר מדוע זה כך:
במרכז כובד קדמי מדי לחרטום יש נטיה ליפול קדימה, והקיזוז לטיסה אופקית מעלה את זווית ההתקפה של הכנף שנקרא גם דיהדראל אורכי. הקיזוז לטיסה ישרה גורם לכך שבצלילה הטיסן יגדיל את השפעת הגה הגובה עקב הגדלת מהירות הטיסה ואז החרטום יתרומם מעבר לנדרש, ואפילו יגיע להזדקרות , וזה בגלל שמהירות הטיסה יורדת עם הרמת החרטום
במרכז כובד אחורי מדי הקיזוז לטיסה אופקית מקטין את זוית הדיהדראל האורכי ובעקבות זה אין כמעט השפעה להגברת המהירות בצלילה, ואם יש השפעה היא רק כלפי מטה והטיסן עלול להחריף את הצלילה
במרכז כובד מדוייק (וזה שונה בכל טיסן ובכל פרופיל) הדיהדראל האורכי נמצא בזוית כזאת שהגברת מהירות הטיסה בצלילה תגרום לחרטום לעלות, אבל עקב האטת המהירות הנובעת מכך הטיסן יתאזן בעצמו בחזרה לטיסה אופקית.
יש עוד דרכים, כולן מבוססות על אותו עיקרון. הדרך הזאת פרקטית ונוחה, ולוקח כמה דקות לכוון מרכז כובד בדיוק לפי הצרכים של המטיס והטיסן
ציטוט ההודעה בתגובה