במצב של מרכז כובד אחורי, כאשר הטיסן נמצא במהירות קרובה להזדקרות, לאף יש נטיה להתרומם בעת ההצפה לקראת הנגיעה. כתוצאה מכך מתרחשת הזדקרות והטיסן נופל, פשוטו כמשמעו, בקטע האחרון. די בנפילה של כ-20 ס"מ כדי לגרום לכך שהנפילה דוחקת את כן הנסע (מכל סוג שהוא). היות והוא קפיצי, חזרתו למקומו הטבעי מקפיצה את הטיסן לאויר. ככל שהנפילה תהיה קשה יותר, הטיסן יקפץ יותר.
כאשר מרכז הכובד נמצא במקום, ואפילו מעט קדמי, הטיסן יגיע לנחיתה במהירת מעט יותר גבוהה. הוא לא יזדקר לקראת הנגיעה וזוית המפגש של הגלגל עם המסלול תהיה יותר שטוחה. הרכיב האנכי של הכוחות הפועלים על כן הנסע בעת המפגש יהיה קטן מאד ולא יגיע לרמה שתקפיץ את הטיסן.
זו כל התורה על רגל אחת. וזה עובד.
כמובן שגם אם מרכז הכובד במקומו, אבל מהירות הנחיתה נמוכה מידי, תתקיים התופעה שעליה דיברתי.