הסוף לקשר שלי עם סניף הרצליה
זה ערוך מאוד. אולי הדבר הכי ארוך שיצא לי לכתוב בחיים בכל כך קצת זמן.
אנא מכם, תקדישו מזמנכם ותקראו את כל הסיפור.
קריאה מהנה: (ככל האפשר)
הסיפור שלי
הכל התחיל לפני 7 שנים. נרשמתי לחוג טיסנאות בבית הספר היסודי בו למדתי. אז באותה תקופה הייתי בכיתה ה'. מאוד אהבתי את העיסוק אשר נקרא טיסנאות, והרי שבסוף השנה כשהסבירו לי שיש חוג המשך יותר מתקדם במקום שנקרא "מועדון תעופה הרצליה", מאוד התלהבתי וידעתי שארצה להירשם.
עד כיתה ח', בניתי טיסנים שונים, הטסתי אותם, התחרתי איתם השתתפתי גם בקייטנות ומאוד נהנתי. לא יצאתי עוד לקורס מדריכים אבל הייתי כבר מאוד בוגר ובעל ניסיון לא רע יחסית לוותק שלי במועדון. במשך השנה שבה למדתי בכיתה ט' התחלתי לשמש כעוזר מדריך בפעולת המתחילים במועדון. עשיתי זאת בהתנדבות מלאה, גם על מנת לתרום למועדון, גם על מנת לצבור ניסיון בהדרכה וגם ההדרכה שימשה בתור ה"מחוייבות האישית" שלי לבית הספר. בסוף השנה יצאתי לקורס מדריכים יחד עם עוד 6 מדריכים מהמועדון.
כבר בתחילת השנה החדשה, שלושה מהם פרשו לצמיתות מטיסנאות. באותה שנה התחלתי להדריך בפעולה משלי בימי שישי במשך 3 שעות אחת לשבוע. היה לי הסדר עם הרכז א.ס. שבו הוחלט כי עבור כל שעת הדרכה אקבל XX כסף (סכום נמוך שבאותה תקופה הרגיש בשבילי יפה מאוד). את סכום הכסף המצטבר אוכל לממש על ידי רכישה של חומרים מהמועדון. דבר שהיה מקובל עלי משום שבמילא רכשתי חומרים בקביעות מהמועדון לשם הפעילות הטיסנאית שלי. ואכן נרשמו שעות ההדרכה שלי, יש לציין שהצגתי בפני הרכז דוח שעות הדרכה חודשי מסודר. למיטב זכרוני, בחלק מהפעמים הרכז לקח אליו את דוח השעות שהבאתי לו ובחלק אחר מהפעמים הוא קרא, רשם לי את מספר השעות והחזיר לי את הדוח. אכן הספקתי במשך אותה שנה לממש חלק מהזכות שלי.
ופתאום, מצאתי את עצמי לקראת סוף כיתה י', בערך בפסח, במצב שבו הרכז החליט מסיבותיו שלא להמשיך לכהן כרכז המועדון. עזיבתו היתה מיידית ומצאתי את עצמי בתחרות יום הטיסנאות עולה לאוטובוס יחד עם חניכים ומדריכים נוספים בינהם המדריך הכי בכיר באותה תקופה ר.ד., אני זוכר ששאלתי אותו איפה א.ס. ? והוא הסביר לי שהוא כבר לא מרכז... זה היה מפתיע. הוא לא סיפר לי, לא היה לי מושג. הוא פשוט נעלם בלי להגיד. מאז ועד לתוך החופש הגדול, לא היה לנו רכז בכלל. ר.ד. ניהל את הסניף. מצד אחד זה הפריע לי שאין רכז בוגר (ואחרי צבא כמובן) ושאין פתאום את המבוגר הסמכותי הזה. מצד שני יאמר לזכותו של ר.ד. שעשה את מיטב יכולתו ובאמת החזיק את המועדון בתקופה המבלבלת הזו.
מתי שהוא בחודש אוגוסט, ר.ד. סיפר לנו שנמצא רכז חדש ! ושמו י.ק.
הוא בא אילנו למועדון ועשינו מפגש של המדריכים ועשינו היכרות קצרה.
התחילה כיתה י''א.
בשלב מסויים הוצאנו פליירים לחוג והתחלנו לחלק מחוץ לבתי ספר. י.ק. בהחלט עזר לנו ואנחנו המדריכים נעננו לצורך לחלק פליירים בבתי ספר. אך ללא יותר מידי מזל. נוספו מעט מאוד חניכים לפעולה היחידה שהייתה קיימת במועדון ובהמשך השנה כל החוגים המתקיימים בבתי הספר נכשלו, למעט מתנ''ס אחד ובו 6 חניכים. את הסיבה לכישלון החוגים לא אפרט, סבלנו מחוסר מזל.
אני ביחד עם ו.ס. וע.ק. הדרכנו פעולה בעלת 9 חניכים במועדון. 2 מפגשים שבועיים במועדון בני 3 שעות כל אחד – כפי שהיה נהוג בתקופתו של א.ס., פעולה רגילה לכל דבר ביום שלישי ומפגש חברתי + העשרה והתקדמות בבניה בימי שישי (לא חובה אך כלול לנרשמים לחוג).
לא קיבלנו שכר.
בגלל בעיות בירוקרטיות. הרכז כל פעם אמר שידבר עם העמותה האחראית ויקבל אישור לכך. במקביל הזמן עובר ושלושתינו ממשיכים להדריך ללא שכר וממתינים. הדבר נדחה כל פעם מחדש ומצאתי את עצמי מדריך עם ו.ס. לבדי כש ע.ק. החליט להפסיק להדריך (צודק, לא ? הרי הוא לא מקבל שכר... מה יוצא לו מזה) ואני מודה שביום שבו אני כותב את המילים הללו אני מסכים עם החלטתו לגמרי ואף חושב שהוא יצא ממש חכם בצורה שבה הוא זיהה שהאפשרות להפסיק להדריך היא הטובה ביותר.
באותם ימים, אני ו ו.ס. חשבנו אחרת.
מצד אחד היינו מאוד מתוסכלים מהמצב בדיוק כמוהו, אך הבנו שאם ננהג כמוהו אנחנו עלולים להביא את המועדון מהר מאוד למצב של סגירה.
רגע של פרספקטיבה לאחור: אנשים מסויימים התפלאו שהמשכנו להדריך לאור המצב וטענו כי עשינו בכך טעות. היום אני יכול להסכים איתם ולהיות שלם עם זה. עם כמה שזה עצוב, ולי אישית היה אז מאוד קשה נפשית להחליט שאני אומר לחניכים שלי שאני מפסיק להדריך (ואין מדריכים מחליפים) – זה עדיין הדבר הכי נכון לעשות אחרי שנה של טרטורים ודחיות בנוגע למשכורת.
הסיבה שבגללה אני ו ו.ק. המשכנו להדריך היא האכפתיות לקיום המועדון הזה והבנה מלאה של המטרה שלשמה המועדון הזה נועד. הגענו להבנה מלאה של איך שהחזון של מועדון טיסנאות צריך להיות ורצינו לשמר את הפעילות בו לשם יצירת דור עתיד והנחלת התחביב הזה בידי ילדים ונערים.
ולכן כמו מפגרים הדרכנו לשם המטרה הבאמת קדושה הזו ללא שכר.
אני ו ו.ס. יצאנו במהלך השנה עם החניכים להטסות וגם תחרויות. עזרנו להם שוב על חשבון זמננו הפנוי ולימדנו אותם להטיס את הטיסנים.
י.ק. לא הגיע איתנו לאף הטסה. גם לא לתחרויות רבות. למעט בתור מתחרה, ואולי פעם אחת בלבד הגיע ביום הטיסנאות 2012 באמת בתור רכז.
תנאי העבודה: אז כן, נכון... בנוסף, לי ול ו.ס. היה אינטרס אישי לשמור על המועדון על מנת שיהיה לנו עצמנו מקום כזה נחמד שאפשר לבוא אליו, לשכוח מצרות היום יום ובעיקר לעסוק בפעילות הטיסנאית המקצועית שלנו.
י.ק. איפשר לנו להשתמש בחומרי המועדון בצורה חופשית כל עוד לא נגזים ונעשה זאת במידה נכונה ולשימוש טיסנאי אמיתי בזמן אמת (לא לקחת חומרים בלי סיבה). וחוץ מזה שבשנה כמו של י''א ובמגמה כמו שלי היה לי מעט מאוד זמן להקדיש למועדון ולבנייה.
זה היה מעין פיצוי בשל אי קבלת משכורת. לא היינו מרוצים לגמריי מההסדר הזה, אבל הבנו שזה מה שיש וקיבלנו את זה. למרות שלשנינו היתה (ועדיין יש) זכות לחומרים בסכום שרשום לנו, י.ק. לא דרש שנוריד לנו מהזכות כאשר אנחנו צורכים חומרים בשל המצב וההסדר שלנו. ככה שלאורך כל השנה הזכות נשארה קבועה.
הגענו כבר לקיץ של סוף כיתה י''א.
בקיץ הזה מלאו לי שנתיים מאז קורס המדריכים שעשיתי, מה איפשר לי לראשונה להגיש מועמדות לתפקיד מדריך בניה בקורס המדריכים. מאוד רציתי להתקבל !
אז הגשתי מועמדות, והגעתי ליום המיון. באופן כללי מאוד נהנתי מיום המיון עצמו ומבחינת החניכים המועמדים לקורס על מנת לקבלם לקורס.
זמן מה לאחר המיון קיבלתי שיחה שבישרה לי את הנורא מכל... לא התקבלתי לתפקיד. זה השפיע עליי מאוד.
אז נכון, אין קשר בין הסניף לבין קורס המדריכים... אבל מבחינה רגשית זה היה עבורי חיבור בין שני דברים שהביא ל-לא מעט דיכאון.
יחד עם זאת, הקיץ עומד להיגמר ו י.ק. מכנס את המדריכים לשיחה.
מסיבות אישיות הוא לא יכול להמשיך לרכז.
מושלם. פשוט מושלם. ועוד איזה עיתוי הוא תפס – בדיוק בזמן הכי קריטי של פתיחת שנה חדשה.
אז שנת הלימודים של כיתה י''ב החלה. ולמועדון אין רכז. איזה יופי. אנחנו צפים באוויר ומחכים למשהו שיקרה.
מגיע ש.ח. , רכז חדש, עם תקוות "להחזיר למועדון הזה את הכבוד שלו ואת המקום שלו" כדבריו.
הוא מצהיר כבר בהתחלה שהוא מתכוון לרכז כל עוד המועדון זקוק לעזרתו אך בשלב שבו המועדון יתייצב הוא מתכננן לעזוב. אחלה תיאום ציפיות. לפחות אני מעריך את הכנות.
הבעיה הכי גדולה של המועדון הזה היא שאף אחד מכל האנשים שניסו לרכז אותו לא ראה בזה משהו לתווך הארוך. כל אחד חושב לעתיד הקרוב.
אני נשבע ! שאם ביום מן הימים ייצא לי לרכז מועדון טיסנאות כלשהו ואפילו את זה – אני ארכז אותו עד אחרון יומיי. אם אני לא אחשוב שאני מסוגל להתחייב לתווך ארוך – אני לא אהיה רכז כלל. חבל לי שאנשים בוגרים ממני לא מבינים את מה שאני כן.
אז נכון שהוא מנסה להציל את המועדון והוא קיבל על עצמו את התפקיד מתוך חוסר ברירה, אבל אולי אם באמת אין מישהו שמסוגל להתחייב לתווך ארוך אמיתי – כבר יותר נכון לסגור את המועדון מאשר שבעוד שנה שנתיים גם הוא יעזוב ונחזור שוב להתחלה ?????????? נקודה למחשבה.
נחזור לרצף הזמן: אנחנו בכיתה י''ב.
אני ממשיך להדריך גם השנה. רק 3 חניכים החליטו להמשיך משנה שעברה כתוצאה מבלבול רב שנוצר בעזיבה של י.ק. ובתקופה שלא היה רכז.
בנתיים נוסף גם חניך אחד חדש כך שיש 4 חניכים בפעולה שלי.
ו.ס. הפסיק להדריך השנה, הוא עדיין מאוד פעיל מבחינה טיסנאית.
במועדון צמחה פעולת רדיו שאותה מדריך ש.ח. בעזרתו של י.ל. (חניך שלי משנה שעברה שעבר בקיץ קורס מדריכים).
בנוסף בחוגים המתקיימים בבתי הספר עצמם יש כרגע 70 חניכים הודות למאמציו של ש.ח. .
ש.ח. החליט שעבור השתתפות של מדצים במועדון יש לשלם 80 שח למועדון בכל חודש.
בכל זאת עלינו לרכוש את כל החומרים בהם אנו משתמשים. ניסיון ההסברה שלי לש.ח. שלדעתי בתור מדריך במועדון לפחות מגיע לי להיות חלק ממנו בחינם, לא התקבל בעין יפה כלל. גם העובדה שאני ו ו.ס. הדרכנו בשנה הקודמת ללא שכר לא שינתה את דעתו. ניסיתי להגיע לפשרות רבות כמו להוריד את סכום התשלום, או להוסיף אפשרות שנקבל מהמועדון חומרים והסכום לא ישתנה. ש.ח. לא הסכים לכלום.
שאלתי את ש.ח. מה לגבי הזכות שרשומה לי עדיין בסך XXX שח ? האם אני יכול לפחות לממש אותה לרכישת חומרים ?
לא. היתה התשובה שנתן לי.
המצב שהגעתי אליו הוא אבסורד. הדרכתי לפני שנתיים ואני לא יכול לממש את הכסף שעבדתי קשה בשבילו, שנה שעברה לא הרווחתי כסף כלל, אני נאלץ לשלם 80 שח לחודש עבור פעילות במועדון, תוסיפו על זה רכישת חומרים... וזה אחרי כל פעולות טוב הלב שלי על מנת להציל את המועדון.
ממש סטירת לחי רצינית.
ש.ח. טוען שהוא קיבל מועדון בלי כלום. ושרק הוא בעיקר זה שתרם למועדון.
טענותיו שיקריות משום שכשהגיע למועדון הוא מצא אותי, מדריך מסור שמוכן להשקיע, את י.ל. שגם מוכן להשקיע המון... ואפילו ו.ס. מוכן להשקיע. יתרה מזאת, המועדון מפוצץ בכלי עבודה פשוטים כגון: פטישים, סרגלים, עטים, פליירים, קרשי עבודה, ניירות שיוף... כלי עבודה כבדים: מקדחות עם מקדחים ומקודדים, מסור דיסק, שתי מכונות שיוף עם ניירות שיוף להחלפה... מלא בלזות במחסן בשווי של אלפי שקלים – לוחות וקורות, גליל ענק של ציפוי מיילר, גליל ענק של ציפוי פוליאסטר, גליל של ניילון להדבקות, שלל ציפויים צבעוניים לטיסנים חופשיים, דבקים מהירים, דופ ומדללים, ואפילו תקרה מקושטת בטיסנים שאת חלקם אני תרמתי.
ש.ח. טוען שהרים את המועדון מאפס ולא מקבל כלל את העובדה שלפני שהוא הגיע – אני ו ו.ס. דאגנו רבות למועדון ושמרנו עליו כמו ש ש.ח. קיבל אותו.
המצב כרגע הוא כזה שאיני מעוניין להמשיך להיות חלק ממועדון תפועה הרצליה.
בקרוב מאוד אני הולך לקבל החלטה חשובה !!! אם אקבל החלטה סופית לעזוב, אמשיך להיות טיסנאי עצמאי ואני מאוד מקווה שדבר זה לא יפגע בי כטיסנאי.
אני מקווה לקבל תגובות ולשמוע את דעתכם בעיניין.
דעתכם חשובה לי !
שלכם, תומר.
טיסנאי בעבר, בהווה ובעתיד
ציטוט ההודעה בתגובה
תגובה: הסוף לקשר שלי עם סניף הרצליה
אהבתי את המשפט שמראה את אהבתך לנושא שמור וגזור את המשפט ועוד 20 שנה קרא אותו בשנית
נכתב במקור על ידי tomer1616
).
) ואני בהחלט יכול להבין את התסכול שלך ... אבל מצד שני אני רואה את זה קצת אחרת - הייתי שותף במועדון החל מגיל 9.5 , גדלתי במועדון שמתכנס פעמיים בשבוע עולה כסף כמובן , לימים עשיתי קורס מדריכים ( כ 5 שנים אחרי ) והעברתי את התורה הלאה לחניכים ( כמדריך אמנם לא שילמתי סכום חודשי אך גם לא קיבלתי אגורה שחוקה ... ) ובפעילויות מסוימות היינו משלמים סכומים הנמוכים בקצת מחניכינו ... המשכתי להתנדב למעשה עד תקופת הצבא ושם נפרדתי מהמועדון - למועדון הזה קוראים - תנועת נוער - גדלתי בצופים .( ועכשיו כולם יודעים שאני חננה 