קראתי- ואלה קומץ התובנות שלדעתי כדאי להתעכב בהן.
מנוע בנזין לא מריצים עשיר (בניגוד לתחילת הרצה של רוב הניטרויים המקובלים) מכוונים לעבודה מיטבית בלי גמגומים סלד מצערת מלא צריך להשמע "עגול"
מוצאים עם טכומטר נקודה המצערת שהיא 4000 סלד פלוס מינוס , ועם זה עולים לאוויר , שעתיים טיסה אפשר מיכל שתיים רגועים, והבאים מידי דקה שתיים לתת סלד מלא לחצי דקה ולרדת לאיידל לכמה שניות ולעלות חזרה 4000סלד.
לבצע נחיתות לבדוק חום מנוע. ככה זה עושים את זה נכון. תוך כדי טיסה - בעבודת מצערת והקשבה מגלים כיצד לכוון סיכות
ועושים זאת בהדרגה ולא "סוגרים סיכה"
סלד מלא צריך להשמע בלי גמגומים, איידל צריך להישמר אחיד כשמגיעים אליו. אם בהחשה יש השתעלות\גמגומים לסגור שמינית L , אם מנוע "יורד" בהחשה ועולה חזרה L סגור מידי , לפתוח חצי עד סיבוב להתחיל מחדש.
זו לדעתי נקודת התחלה, - הרצה לא נכונה מקצרת משמעותית חיי מנוע, עד מחסלת אותו בכמה מיכלים.
א.
אגב, לגבי הג'י וגימגום,
1. לופ קוו דלק ארוך מידי ,
2. בתנאי קיצון אוויר בתוך הקאול עצמו ומתערבל מקשה על כניסה נאותה לקרבורטור ,יש גם נשם אטמוספרי שם שלא קל לו.
3. ככה זה DLE - חרא מנוע אבל עובד, (לא עשה לי קטים)