הבסיס לאיזון נכון של טיסן הוא להכיר את המערכות ואת הדרך שלנו להשפיע עליהן וכמובן לדעת למה אנחנו שואפים מבחינת מסלול הטיסה.
לדוגמא, עלינו לזכור כי בזמן שהוו נעול (לכאורה מחובר לחוט) מצב ההגאים והכנף שונה מגלישה ועל מנת לבדוק טיסן כזה בהגלשה (גלישה חופשית), עלינו להפעיל את כל המערכות, לפתוח את הנעילה, לעבור את כל שלבי הבנט ורק לאחר מכן להגליש.
כשאני מדבר על להכיר את המערכות, אני מתכוון לשתי מערכות עיקריות, כלל הציוד וממשק העבודה מול הטיימר:
1) הציוד עצמו -
א. הטיימר - מי ייצר אותו? על מה שולט? איזה נתונים הוא מקבל?, איך מתחבר ומתנתק מהסוללה? איך מתקשר עם יחידת התכנות?
ב. הוו - מי ייצר אותו? איזו השפעה יש לו על הטיימר? איך הנעילה שלו נפתחת?
ג. הסרוו'אים - כמה יש ואיזה סרוו שולט על מה?
ד. הסוללה - איך מחוברת? כמה זמן מחזיקה? איך להטעין אותה?
ה. חיבור להגאים - איך מחוברים? האם יש אמצעי קיזוז כלשהם? מה אוחז ושולט על הגה הגובה ואיך הוא משתחרר לצינוח? מה מגביל את תנועתו לזווית הצינוח?
2) תוכנת ממשק השליטה על הטיימר המצויה במחשב כף היד (PALM) -
א. ממשק העבודה בנוי שורות טקסט המסודרות בסדר כלשהו, בעקרון כרונולוגי, על פי דרכו של מתכנן התוכנה לטיימר מהיצרן הספציפי.
ב. לרוב בנויות השורות משם הסרוו, מיקום רצוי ונקודת הזמן למיקום הזה.
ג. יש להכיר את השורות ואת משמעותן על ההגאים והכנף במהלך כל הטיסה.
ד. יש להכיר את "שם" או מספר הסרוו כפי שמופיע במסך וכן את תחום המספרים אשר מתארים את תחום הפעולה שלו. לדוגמא בטיסן שלי, בסרוו של הגה הגובה מצב 00.0 הוא הגבוה והקדמי ביותר של פטיש השליטה (כלומר שפת הזרימה של הגה הגובה במיקום הגבוה ביותר שניתן - VIT מקסימאלי) ומצב 90.0 הוא התחתון והאחורי ביותר, דבר הגורם לשחרור פטיש השליטה ובכך לצינוח.
ה. מומלץ לשמור גיבויים של האפליקציה עצמה וכן של חבילת הנתונים של הטיסן. באופן עקרוני, ניתן לשמור לכל טיסן כמה גרסאות לדוגמא למצבי מזג אויר שונים.
ו. אם אינכם מנוסים בכך, מומלץ מאד לעבור על כל העניין עם מטיס שמשתמש בטיימר ותוכנה זהים, לתת לו גם לבדוק שינויים שאתם עורכים.
ז. בדרך כלל מגיע הטיימר עם סדרת נתונים סטנדרטית כברירת מחדל, שגם ממנה ניתן ללמוד הרבה על הכיוון העקרוני.
כשאני מדבר על לדעת איך אמורה להראות הטיסה ומהי ההתנהגות הנכונה של הטיסן אליהם אנו שואפים, אני מתכוון לכך שצריך להכיר טוב את ארבעת החלקים של הטיסה אשר שונים בהתנהגותם וניתן לראות בהם חלקים נפרדים של הטיסה ולדעת במקביל את מצב כל אחד מההגאים ופיתולי הכנף בכל אחד ממצבי הטיסה...
1) מהלך ההטסה עם החוט - הרעיון לא השתנה כל כך עם השנים, עדיין מומלץ להגיע לשיא הגובה של החוט :-), עיקר ההבדל הוא בעוצמת המשיכה בחוט:
•
עליה - אנו מעוניינים שבעת משיכת חוט ההטסה, הטיסן יעלה ישר אל מעל לראש. בנוסף לקיזוז מצב הגה הכיוון לצורך כך, ניתן להוסיף VIT בהגה גובה (הגבהה זמנית של שפת הזרימה של הגה הגובה - המובילה לזוית התקפה גבוהה יותר של כנף הטיסן ולהגדלת העילוי) על מנת להקל על המטיס משום שהטיסן מושך חזק יותר.
א. הגה גובה - מצב VIT, שפת הזרימה גבוהה יחסית למצב גלישה חופשית.
ב. הגה כיוון - לרוב בזווית שמאלה.
ג. משנה פיתולים - כמובן, על פי פיתולי הכנף עצמה, שפת זרימה כנף ימין (בטיסן ימני) מורמת מעט על מנת לבטל פיתול חיובי קיים.
•
סיבוב עם החוט - בהרפיית חוט ההטסה, הטיסן אמור להסתובב בסיבוב כזה שיאפשר לנו לראות את התנהגותו אך לא יגרום לנו לריצות הלוך ושוב מיותרות. אמור להיות קטן יותר מהסיבובים הרצויים לגלישתו החופשית. בנוסף לקיזוז מצב הגה הכיוון לצורך כך, נהוג להוסיף VIT בהגה גובה על מנת להקל על המטיס משום שהטיסן מזדקר ונכנס לסיבוב טוב יותר.
א. הגה גובה - מצב VIT, שפת הזרימה גבוהה יחסית למצב גלישה חופשית.
ב. הגה כיוון - לרוב בזווית ימינה, גדולה מהזווית בגלישה חופשית.
ג. משנה פיתולים - כמובן, על פי פיתולי הכנף עצמה, שפת זרימה כנף ימין (בטיסן ימני) מונמכת מעט על מנת לתת פיתול חיובי גדול מהקיים בגלישה חופשית.
•
מתיחה לקראת זריקה - לקראת שחרור הטיסן אנו מפעילים מתח רב על חוט ההטסה ועל הטיסן. חשוב שבמצב זה, הטיסן, למרות האנרגיה והמהירות הגבוהה יחסית, ישמור על עלייתו הישרה ולא יסטה לצד כלשהו.
א. הגה גובה - מצב VIT מקסימאלי, שפת הזרימה גבוהה יחסית למצב גלישה חופשית.
ב. הגה כיוון - לרוב בזווית שמאלה, לרוב מעט ימינה ממצב עלייה ישרה שמתקיים ללא מתח.
ג. משנה פיתולים - כמובן, על פי פיתולי הכנף עצמה, שפת זרימה כנף ימין (בטיסן ימני) מורמת מעט על מנת לבטל פיתול חיובי קיים, יכול להיות שונה מעט ממצב עלייה ישרה רגיל משום שפה הטיסן במתח וטס הרבה יותר מהר.
2) מהלך הטיסה מיד לאחר הזריקה עצמה - אותו חלק בו הטיסן מוסיף גובה בזמן קצר על ידי הבנט עד לסיום הטיפוס וההתיישרות:
•
רגע הזריקה - הרמת חרטום - מופיעה כמעט אוטומטית עקב שחרור האנרגיה האגורה בטיסן. תלויה בגורמים נוספים כגון מרכז הכובד.
א. הגה גובה - מצב VIT, שפת הזרימה גבוהה יחסית למצב גלישה חופשית.
ב. הגה כיוון - לרוב בזווית שמאלה, לרוב דומה לעלייה ישרה.
ג. משנה פיתולים - כמובן, על פי פיתולי הכנף עצמה, שפת זרימה כנף ימין (בטיסן ימני) מורמת מעט על מנת לבטל פיתול חיובי קיים.
•
צבירת גובה (טיפוס אנכי) - חרטום הטיסן מופנה על השמיים, אנו רוצים לשמור על המצב בו הוא מטפס על ידי שחרור האנרגיה שנאגרה מהמהירות שקיבל בזריקה לטובת גובה. על מנת שהטיסן יבצע זאת נכון על הגה הגובה להיות במצב "צלילה" קל לעומת המצב הרגיל שבו הטיסן מבצע LOOP.
א. הגה גובה - מצב דָאוּן קטן, שפת הזרימה נמוכה במעט יחסית למצב גלישה חופשית.
ב. הגה כיוון - לרוב בזווית שמאלה, לרוב דומה לעלייה ישרה.
ג. משנה פיתולים - כמובן, על פי פיתולי הכנף עצמה, שפת זרימה כנף ימין (בטיסן ימני) מורמת מעט על מנת לבטל פיתול חיובי קיים.
•
יישור החרטום - חרטום הטיסן מורד לכיוון מצב גלישה אופקית על ידי ניצול שאריות האנרגיה, לקראת יציאתו לגלישה החופשית. על מנת שהטיסן יבצע זאת נכון על הגה הגובה להיות במצב "צלילה" חד. ללא פעולה זאת הטיסן "יתלה", פעולה ארוכה מדי או חד מדי תגרום לטיסן לצאת בצלילה, פעולה קצרה מידי או עדינה מדי תגרום ליציאה בהזדקרות.
א. הגה גובה - מצב דָאוּן גדול, שפת הזרימה נמוכה מאד יחסית למצב גלישה חופשית.
ב. הגה כיוון - לרוב בזווית שמאלה, לרוב דומה לעלייה ישרה.
ג. משנה פיתולים - כמובן, על פי פיתולי הכנף עצמה, שפת זרימה כנף ימין (בטיסן ימני) מורמת מעט על מנת לבטל פיתול חיובי קיים.
• המהלכים הללו תלויים מאד במיקום ועוצמת הזריקה, כשבעזרת אימונים הופכת להיות יותר ויותר אחידה.
3) מהלך המשך הטיסה החופשית - אמור להיות החלק העיקרי של זמן הטיסה:
•
יציאה לגלישה - שלב מעבר נוסף, אופציונאלי, בו הטיסן עובר מסיום הורדת החרטום לגלישה.
א. הגה גובה - מצב דָאוּן או UP קטן מאד (כמעט לא מורגש, קיימות שתי אסכולות), שפת הזרימה נמוכה או גבוהה במעט מאד יחסית למצב גלישה חופשית.
ב. הגה כיוון - לרוב בזווית חדה יחסית ימינה, לרוב דומה לסיבוב עם החוט.
ג. משנה פיתולים - כמובן, על פי פיתולי הכנף עצמה, שפת זרימה כנף ימין (בטיסן ימני) נמוכה מעט על מנת לתת פיתול חיובי.
•
גלישה חופשית - אין הרבה מה להוסיף, לרוב בסיבובים רחבים יחסית.
א. הגה גובה - מצב אופטימאלי (יש הטוענים על סף הזדקרות) למצב גלישה חופשית.
ב. הגה כיוון - לרוב בזווית ימינה קל יחסית, קטן כמובן מסיבוב עם החוט אשר מאפשר סיבוב גלישה נרחב.
ג. משנה פיתולים - כמובן, על פי פיתולי הכנף עצמה, שפת זרימה כנף ימין (בטיסן ימני) נמוכה מעט על מנת לתת פיתול חיובי המאפשר חידוד הסיבוב וכניסה לזרמים עולים או הרחבת הסיבוב ויציאה מזרמים יורדים.
התנהגות בתרמיקות - כניסה או חיפוש של זרמים עולים לעומת יציאה או בריחה מזרמים יורדים, בהתאם לפיתולי הכנף. חידוד הסיבוב בזרם עולה, אך לא יותר מדי על מנת להימנע מכניסה לסחרור לכיוון הקרקע.
4) מהלך הצינוח - צינוח סיבובי ברור, לא שטוח ולא חד מידי.
• נקבע בעיקר ע"י זווית הגה הגובה המוגבלת לרוב על ידי חוט הקשור לגוף.
• ניתן בגופים מרובי סרוו'אים להוסיף לזווית הצינוח גם שינוי בזווית הכנף ו/או הגה הכיוון.
א. הגה גובה - מצב UP גדול מאד (30-45 מעלות), שפת הזרימה מורמת מאד.
ב. הגה כיוון - אפשרי: זווית ימינה חד יחסית, לרוב דומה לסיבוב עם החוט.
ג. משנה פיתולים - כמובן, על פי פיתולי הכנף עצמה אפשרי: שפת זרימה כנף ימין (בטיסן ימני) נמוכה יותר לשיפור סיחרור הטיסן בצִינוּח.