כל מה שרצית לדעת על מחלקת ג-2 ולא היה לך כוח לחפש בעצמך באינטרנט

[gil43]

זהו טיסן ג-2.



לפי ההגדרות היבשות:
טיסני מנוע גומי ג- 2 (F1B) – טיסן דאון בעל "מנוע" גומי. המנוע הוא צבר של רצועות גומי במשקל כולל של 30 גרם. הטיסן מושלך מידי המתחרה ונוסק בעזרת האנרגיה האצורה בצבר רצועות הגומי המניע את המדחפים (פרופלורים) לגובה . לאחר סיום "הטיפוס" מתקפלים הפרופלורים לצידי הגוף והטיסן מתחיל לגלוש. מדידת הזמן מתחילה מיד עם שיגור הטיסן מידי המתחרה, כך שזמן הטיפוס נחשב גם הוא לתוצאת התחרות.
• משקל מינימום לטיסן 200 גרם (ללא גומי)
• משקל גומי מרבי 30 גרם (כולל שמן)
• שטח משטחים נושאים 19-17 דצמ"ר
נחזור עכשיו מעט אחורה בגלגלי הזמן ונראה כיצד המחלקה הזאת התפתחה עם השנים. לשם כך נצטרך לחזור בגלגלי הזמן אל ראשית התעופה המודרנית....

האחים רייט (וילבור ואורוויל) הטיסו את המטוס המאויש הראשון ב17 בדצמבר 1903 ושחררו הרבה מחסומים בנושא התעופה.באותן שנים, חי לו באנגליה לורד וויקפילד (Lord Wakefield of HYTH)



לורד וויקפילד היה אדם אמיד וחובב תעופה, הוא האמין שהעולם ירוויח מהעניין שלו בתעופה דרך פיתוח מודלים (..טיסנים). בשנת 1911 (8 שנים בלבד לאחר הטיסה הראשונה..) אורגנה על ידי "ארגון עפיפונים וטיסנים (Kite and Model Aeroplane Association) ובחסות לורד וויקפילד תחרות טיסנים ראשונה בטירה על יד לונדון ,אנגליה.
הזוכה הראשון בתחרות הטיסנים היה מר Twining ששאב את הרעיון לטיסן שלו מהאחים רייט. הטיסן הראשון היה ממונע גומי עם שני מדחפים ובעל כנפי קנרד.
מטוס האחים רייט



מר Twining



והטיסן המנצח



ואם למישהו זה נראה מוכר, אז טיסן מהסוג הזה הופיע בחידה לאמצע שבוע..

וכך המשיכה מסורת תחרות "גביע וויקפילד" עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1927 פנו ללורד וויקפילד שיתן חסות מחדש לתחרות טיסנים וסוכם שחוקי התחרות יכתבו ע"י ארגון (Society of Model Aeronautical Engineer's) SAME. מתוך מגוון החוקים שנכתבו להלן מספר חוקים רלוונטיים:
• הטסת הטיסן תעשה מהקרקע, ממצב סטטי ובעזרת מקור כוח של הטיסן
• זמן הטיסה יהיה מרגע הטלת הטיסן עד שהוא נוגע במכשול מוצק (solid obstacle) או עד שהטיסן נעלם מעיני השופטים(Passing out of sight)
• לכל מתחרה 3 נסיונות הטסה והתוצאה הנחשבת היא הגבוהה מבין הטיסות.
• כל מקור אנרגיה קביל (גומי, מנוע...)
• משקל מירבי 11 פאונד (כ- 5 ק"ג)
• החלטת השופטים הינה סופית ומוחלטת.

וכך הוצמד לשם מחלקת הגומי הבינל"א, ג-2 השם וויקפילד על שם מייסד התחרות הראשונה..
וכך התפתחה לה המחלקה עם השנים



וכך השתנו להם החוקים משנה לשנה עד שהגנו לתצורה העדכנית והמודרנית שאנחנו מכירים כיום כאשר ממדי הטיסן (שטחים נושאים..) נקבעו כבר בשנת 1954,ומשקל הגומי והטיסן נקבע בשנת 2002.
ונעשה מעבר חד לזמננו...

[gil43]

כך נראה כיום טיסן ג-2



ולפי תוכנית:


נזכור את הכללים הבסיסיים שהכתיבו את תצורת הטיסן:
1. הטסה מהקרקע (היום מותר לקפוץ..)
2. מקור אנרגיה פנימי (אנרגיית גומי)

וכך הגענו לעקרונות התכן של טיסן גומי:
1. עמידה ביעד משקל - החוקה הבניל"א מגדירה את משקל הטיסן ב-200 גרם מינימום. הגדרה זאת והתקדמות הטכנולוגיה מביאות לכך שרוב רובו של הטיסן בנוי מחומרים מרוכבים אשר גורמים לטיסן להיות חזק מאוד ובו בזמן קל משקל

למשל מבנה כנף אופייני:


כאשר הכנף בנויה מקליפה מפחמן


קורה ראשית מפחמן ופרופילים מבלזה

כאמור, מקור אנרגיית הטיסן הוא רצועות גומי.


את רצועת הגומי רוכשים כרצועה אחת ארוכה מאוד.חותכים את הרצועה הארוכה לחתיכות שלא יעברו את המשקל המותר, 30 גרם כולל שמן סיכה.
את רצועות הגומי שומרים בתוך גוף הטיסן מכמה סיבות:
1. המדחף מחובר בקצה...
2. שמירה על ניקיון הגומי

גוף הטיסן נדרש לחוזק מכני אשר יעזור לו לעמוד בעומסי לחיצה (כי הגומי המתוח בתכווץ ורוצה לכווץ את הצינור..) וכן לעמוד בלחצים פנימיים הנובעים מקריעה של הגומי ומכות חיצוניות הנובעים מפגיעה מכנית במהלך טיסה (למשל נחיתה..)

כל נראה גוף טיסן גומי (לפני הרכבתו..):


הגוף עצמו מחולק לשני איזורים: החלק בעל קוטר גדול שבו מאוחסן הגומי והחלק האחורי בעל קוטר קטן יותר אשר תפקידו לשאת את הגה הגובה והגה הכיוון.

המשך יבוא..

[gil43]

חלקים נוספים בטיסן:
כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה, גם חלקי הטיסן האחרים שודרגו

הגה גובה (שפת זרימה+קורה ראשית מפחמן)


הגה כיוון (שפת זרימה+קורה ראשית מפחמן)


תושבת הכנף או ה"מגדל" (עשויה מקליפת חומרים מרוכבים)


להבי הטיסנים ברובם עדיין עשויים בלזה:


מערכות החרטום מתחלקות ל-2 סוגים:
מערכת עם פסיעה קבועה- לאורך כל זמן סיבוב הפרופלור, זווית הלהב נשמרת קבועה
מערכת עם פסיעה משתנה - זווית להבי הטיסן משתנה בזמן הטיסה כתלות במהירות הסיבוב (או לחילופין באנרגיה הנמסרת מהגומי)
חיצונית, קשה לזהות הבדלים בין מערכות החרטום השונות והשוני הוא בעיקר במבנה הפנימי:

מערכת חרטום סגורה (סטפנצ'וק- פסיעה משתנה):


קרבי מערכת חרטום פסיעה רגילה ( W Hobby )


המשך יבוא..

[Liav]

אחלה סקירה! (שגם שווה נעיצה)

[gil43]

נו, אחרי שטחנו את מבנה הטיסן, נשאר לתאר את תהליך ההכנה לטיסה.
(רב התמונות "באדיבות" האתר של סטפנצ'וק)

פעם ( לפני כשנתיים שלוש..) היו משחילים את רצועות הגומי המוכנות אל תוך גוף הטיסן, מחברים את הגומי לפין גדול את הטיסן למתקן יציב בקרקע ומפתלים את הגומי תוך כדי מתיחה (להקטנת חיכוך)



החיסרון בשיטה זאת הוא שהיו מקרים רבים בו הגומי נקרע תוך כדי המתיחה ואז הוא היה מתכווץ אל תוך הגוף החלול. כשזה קרה היה קשה לחלץ את הגומי וגם היה פוטנציאל נזק גדול לגוף ולמערכות הטיסן.

כאמור, בשנים האחרונות פותחה שיטת מתיחה חיצונית:



בשיטה זאת, את מנוע הגומי מרכיבים על חצי צינור:



את חצי הצינור מחברים למתקן המתיחה ומבצעים מתיחה כאשר הטיסן מונח בביטחה בצד:



אז הגומי מתוח ומפותל וזה נראה כך:



מכניסים את חצי הצינור לתוך גוף הטיסן



קצה אחד מחברים לפין קבוע בטיסן את הקצה החופשי משחררים מחצי הצינור ותופסים בעזרת פין נייד, עושים "הוקוס פוקוס" וחצי הצינור יוצא החוצה, מותיר בתוך הגוף גומי מפותל



עכשיו נשאר להטיס...

[gil43]

אחרי שהכנו את הטיסן והגומי מתוח, גם המטיס נורא מתוח ונשאר לחפש טרמיקה ולהטיס.

את הטיסן מטילים זווית ישרה מעלה וכתוצאה מכמות האנרגיה האגורה בגומי , הטיסן נוסק מעלה במהירות של כ- 13 מ"ש (הערכה..)
יש לזכור שלהבי הטיסן דרוכים בכוח רב ועל כן יש מערכת מיוחדת אשר מחזיקה את הלהבים פתוחים ונעולים עד תחילת סיבוב הגומי (מערכת זאת נקראת "הנצה").
מערכת נוספת , ושנויה במחלוקת היא מערכת של השהייה. להבי הטיסן עצורים ע"י הטיימר של הטיסן ורק לאחר זמן קצוב,משתחרר המעצור והלהבים מתחילים להסתובב. בזמן זה יש זמן לטיסן להיזרק מספר מטרים בגובה.
על כל הפעולות "אחראי" טיימר הנמצא במגדל הטיסן (מתחת לכנף..)

טיסן מוכן לטיסה..



אלוף העולם (פעמיים) קולקובסקי מטיס



טיסנאי מקומי מטיס



בסרט קצר ניתן לראות את כל שלבי ההטלה:



אחרי שהטלנו את הטיסן, הגומי פורק את האנרגיה שלו והלהבים מסתובבים במשך של כ - 40 שניות. בזמן זה הטיסן נוסק לגובה של 60-100 מטר. לאחר גמר סיבוב הלהבים הם מתקפלים וזאת מתוך רצון להקטנת הגרר שלהם וכן לשמור עליהם בזמן הנחיתה.

טיסן ג-2 בטיסה חופשית:



בזמן קצוב (שוב ע"י הטיימר) קופץ מייצב הגובה לזווית של 45 מעלות וגורם לטיסן להזדרות עמוקה. הטיסן מתחיל "לצנוח" מטה באיטיות

מבט ממצלמה על טיסן
מבט אחורה

מבט קדימה


עכשיו נשאר רק לחפש ולהחזיר אותו בשלום