קורן בן אשר (שיכול אותיות של השם האמיתי, בין הפותרים נכונה יוגרלו: אבקת חשמל, כיפת רתק ומחסנית בטיחות
). התחלתי את דרכי בבת-ים בשנת 91/92 והיום אני בכפר-סבא. עברתי דרך די ארוכה בדי הרבה מחלקות: ד-1/ד-2, ג-1/ג-2, קצת דאוני רדיו ואפילו רדיו מנוע (מלח-מים...).
בתחילת הדרך הייתי טיסנאי מחורבן למדי. בערך לפני עשר שנים התחלתי להתעסק ברצינות בטיסני פנים (f1d) ולאט-לאט אלת המזל החלה להאיר לי פנים. וככה מצאתי לי את מקומי ואת רוב "הקריירה הטיסנאית" שלי.
לגבי הדיון המעניין לגבי טיסנים קנויים וכו':
בדיעבד, אחד הדברים שדחפו אותי לטיסני פנים היה העובדה שאין דבר כזה טיסנים קנויים, הכל בנוי מאפס על ידי המטיס והעלויות הכספיות זעומות. מהר מאוד הבנתי שכדי להיות תחרותי בג-2 לדוגמא, צריך השקעה אדירה ואלפי דולרים. F-1d היא אחת המחלקות הבינ"ל האחרונות אאל"ט שבה עדיין יש חוק בונה הטיסן. מבחינתי זו הצורה הטהורה ביותר של טיסנאות תחרותית.
(עוד יתרון מבחינתי: ד-2/ג-2 אלה מחלקות של טיימינג, של מאני-טיים, של ווינרים: מי שמצליח להשחיל לתרמיקה- צל"ש. זרקת שנייה מאוחר מדי ונכנסת לסינק- טר"ש. בשביל לוזר כמוני זה לא הסתדר:d)
אבל אני מסכים שניתן גם היום לבנות טיסן בעלות די סבירה. אחד הטיסנים האחרונים שבניתי, אי שם בשנת 98, היה ג-2 עם כנף סקינים. את הכנף בניתי מקיט של סקינים, קורות וכו' שעלה למיטב זכרוני הרבה פחות מ-$200 של אז, ויצאה כנף יפה מאוד.
לסיום, a blast from the past, תראו מה שלפתי מתחת למיטה: המילה האחרונה, מקארוב ארוך מבלזה - מודל 95!