לפי הצעתו של דני, עשיתי בוק קטן לקרן-ירח שלי.
בהודעה אצרף תמונות והסברים על כל שיקולי הבניה.
הקרן-ירח הוא טיסן מסוג ד-1, דאון חופשי המועלה לאוויר באמצעות חוט באורך 50 מטרים.
לאחר השחרור מהחוט, הטיסן צריך להמשיך לדאות במשך 2 דקות.
לטיסן כנף במוטה של 1.30 מטר, ומשקלו כ-220 גרם.
הטיסן מומלץ לבניה כטיסן שני.
הטיסן בנוי ברובו מבלזה, דיקט תעופתי ועץ אורן, ואין בו כמעט חומרים מרוכבים.
ראשית נתחיל מהגוף:
החרטום - בקצה החרטום מחוברת עופרת באמצעות מספר סיכות ומסקינג-טייפ.
הגוף עשוי מעץ אורן בעובי 6 מ"מ והוא נהיה צר יותר ככל שמתקרבים לזנב בשביל לחסוך במשקל.
המגדל - החלק שבו נמצאות המערכות המכניות של הטיסן - הטיימר והמנופים שאליהם מחוברים חוטי דיג המגיעים לזנב ומתחברים להגאים.
המגדל עשוי משני צידיו מדיקט 0.8 מ"מ ובמרכז מבלזה 6 מ"מ. בחלק העליון של המגדל נמצאת תושבת הכנף שעשויה מדיקט 1.5 מ"מ. מלפני ומאחורי התושבת יש צינוריות פליז 3 מ"מ שאליהן מחברים את הגומיות שמחזיקות את הכנף.
ומעוד זווית - כאן ניתן לראות בתחתית את הוו שאליו מחובר החוט שאיתו מטיסים את הטיסן.
הטיימר. ידית המפסק של הטיימר היתה קרובה להתפרק (החיבור שם לא איכותי במיוחד) ולכן הדבקתי שם חתיכת דיקט שמונעת ממנה להתנתק. בתוך הטיימר הוספתי מוט נירוסטה מכופף המשמש כקפיץ המזיז את המפסק למצב on.
המנופים - עשויים מחתיכת פרספקס שקופה וממוט נירוסטה 1 מ"מ. באזור ההדבקה שורטים ומחספסים את הדיקט והפרספקס בשביל שההדבקה תהיה הרבה יותר חזקה.
המגדל בחלקו האחורי - קצת לא ברור בתמונה, אבל רואים שם את החור שבו נכנס המשדר לאיתור הטיסן.
בצד ימין למטה נמצאים שני החוטים שמחברים את המערכות להגה הגובה ולהגה הכיוון.
ומעוד זווית - החוטים עוברים דרך חלקי נירוסטה הנקראים A-ים בגלל שמזכירים את צורת האות A. בתמונה הם יותר דומים ל-O, אבל זה בגלל שהרגליים שלהם נעוצות בגוף. לאורך הגוף יש עוד כמה A-ים. מטרתם לשמור על החוטים מסודרים שלא יסתבכו.
שוב המגדל - הפעם כאשר המערכות מחוברות.
החוט שאיתו מטיסים את הטיסן מחובר עם טבעת לוו למטה, ובנוסף יש לו מוט נירוסטה (פין מתקנים) המחובר על שני המנופים ונועל אותם. ברגע שחרור החוט, פין המתקנים נמשך כלפי מטה והמנופים משתחררים. ניתן לראות שהמנוף השמאלי מחובר למפסק של הטיימר ושומר אותו במצב off. ברגע שחרור החוט, המפסק משתחרר ועובר למצב on והטיימר מתחיל לפעול.
המנוף הימני על המגדל מחובר עם חוט להגה הכיוון ושומר עליו ישר. בזמן העלאת הטיסן אנחנו רוצים שהוא יטוס בקו ישר. ברגע השחרור אנחנו רוצים שהוא יטוס במעגלים כדי שיוכל לטוס בתוך טרמיקות, לכן כשהמנוף קופץ, הגה הכיוון משתחרר ונע מעט ימינה (ניתן יהיה לראות בתמונות הבאות).
החוט הנוסף, זה שבקצהו יש קפיץ, מחובר למנוף של הטיימר. חוט זה מחובר להגה הגובה. כשנגמר הזמן בטיימר, החוט משתחרר מהמנוף, וההגה הגובה מוקפץ לזווית גבוהה - מה שגורם לטיסן לצנוח אל הקרקע.
ומעוד זווית
קצה הזנב - בצד שמאל נמצאת תושבת ההגה גובה שעשויה מדיקט 1.5 מ"מ ומקורת אורן שמודבקת עליה מקדימה, ובצד ימין בורג הקיזוז שאיתו מכוונים את זווית ההגה. למטה רואים את החוט שמחבר בין ההגה גובה למנוף הטיימר.
זנב הטיסן - ההגה גובה והגה הכיוון. ההגה גובה נמצא במצב גלישה - החוט שמחובר אליו מתוח ומחובר לטיימר.
ובמצב צינוח - ההגה גובה בזווית גבוהה והטיסן צונח אל הקרקע. החוט החוט שמחבר את ההגה גובה אל הטיימר מנותק.
החוט מתחבר להגה גובה באמצעות צינורית פלסטיק שעשויה ממקלון אוזניים.
במרכז ההגה גובה יש קרס מנירוסטה ואליה מחברים גומיה שמחברת את ההגה גובה לגוף.
החוט של ההגה גובה עובר דרך צינורית בשביל למנוע מהגומיה לתפוס את החוט ולתת לו לנוע בחופשיות. בצד שמאל יש חרוז שקשור על החוט. הוא זה שמגביל את הזווית של ההגה גובה במצב הצינוח.
וכאן רואים את התנועה של ההגה גובה עד שהחרוז נתפס בצינורית.
הגה הכיוון - עשוי מבלזה 3 מ"מ. בתחתית של המייצב יוצאת צינורית פליז 3 מ"מ ולתוכה מוברג בורג הקיזוז של מצב העליה. בתחתית ההגה מחובר "הורן" - דיקט בעובי 1.5 מ"מ. ההגה עדין, ולכן במקום לחבר את המתקנים ישירות אליו, מחברים אותם להורן שהוא הרבה יותר קשיח. בצד זה של ההורן מחוברת סיכה שקשורה לחוט המוביל למנוף במגדל.
ומהצד השני - להורן מחוברת גומיה שמתחברת לקרס מנירוסטה 0.6 מ"מ. כשהחוט משתחרר, הגומיה מושכת את הגה הכיוון ימינה כדי לגרום לטיסן לטוס במעגלים.
ומעוד זווית
מבט מלמטה על מתקן הקיזוז של הגה הכיוון ועל תושבת הגה הגובה.
הכנף - בנויה מארבעה חלקים - שני מרכזיים ושני דיהדרלים. הכנף מצופה בציפוי סינטטי (דומה לנייר אורז). על הציפוי מורחים שלוש שכבות של לכת דופ מדולל כדי לאטום אותו.
הכנף ברובה עשויה מבלזה. הקורה הראשית עשויה מעץ אורן, ובשורש מוסיפים עוד קורה קצרה יותר שיורדת בעובי בהדרגה. לקורה הראשית מודבקת בתוך הכנף צינורית פליז. לאחר ההדבקה מלפפים חוט קוולאר לקיבוע סופי בין הקורה לצינורית. בתוך הצינורית נמצאת הפלדה שמחברת בין שתי הכנפיים. על שפת ההתקפה יש חוט שזור הנקרא חוט ערבול, ומטרתו כשמו היא ליצור זרימה טרובולנטית (מעורבלת) מעל הכנף.
ומעוד זווית. קשה לראות אבל יש משולשי בלזה בפינות בתוך הכנף לחיזוק מכני (בעת פגיעה של הכנף בנחיתה קשה או התרסקות).
ומבט מלמטה - יש רק קורה אחת מלמטה בניגוד לשתיים בחלק העליון.
הקורה היא לא במבנה I המקובל בד"כ. קשה לראות בתמונה, אבל הקורה התחתונה נמצאת בין שתי הקורות העליונות. מבנה זה, אם אני לא טועה, תורם לחוזק הכנף לפיתול וחוסך את הצורך במבנה קופסה או מבנה גיאודטים. מבנה זה לא מקובל ברוב הטיסנים.
במרווח שבשורש הכנף יש "בתים" - בלזה בעובי 1.5 מ"מ שממלאת את המרווח ותורמת מאוד לחיזוק הכנף לכפיפה.
פרופיל הכנף
וזווית הדיהדרל
הגה גובה.
ההגה עשוי כמעט כולו מבלזה ומצופה במיילר כסוף.
ההגה שבתמונה היה ההגה גובה הראשון שבניתי לקרן והוא נשבר במהלך תחרות. נאלצתי לעשות תיקון מגעיל בשטח עם צמת קארבון. מזל ששמרתי אותו כי עכשיו אפשר להראות איך הוא בנוי.
במרכז בחלק הקידמי יש בתים (כמו בכנף). בחלק האחורי יש חתיכת דיקט לחיזוק מכני - היא זו שנוגעת בבורג הקיזוז, וכשהטיסן חוטף מכה, היא סופגת את הזעזוע מהבורג במקום שהבלזה תישבר. יש גם גיאודטים לחיזוק ההגה גובה לפיתול.
ומעוד זווית
ומלמטה. אין בתים מלמטה, אלא משולשים לחיזוק מכני.
שימו לב לכיוון הסיבים של הבלזה במשולשים לעומת הבתים.
ישן מול חדש
ולסיום - חיבור הכנף למגדל באמצעות הגומיות. (צריך לחבר יותר גומיות, אני פשוט הייתי עצלן)
התושבת קמורה כדי להתאים בדיוק לפרופיל הכנף
ציטוט ההודעה בתגובה
