מיקום המצלמה היא שאלת השאלות בכל כלי טייס מצלם.
ברוב הטיסנים שבניתי עד היום המצלמה ממוקמת מעל האף של הטיסן. עובדה זו חוסמת את קו הראיה הישיר לקרקע ובזמן נסיקה גם עלולים לאבד קו ראיה עם האופק, שזה דבר בלתי נסלח. לא פעם איבדתי את ההתמצאות בשטח בגלל הבעיה. זו הסיבה שחייבים אגב לעבוד עם "ספוטר", משגיח מהצד.
נכון שאפשר לעבוד עם מצלמה בגחון, אבל זה מחייב גלגלים=מסלול שזו בעיה אחרת וגם אז המצלמה פגיעה מאוד בנחיתות.
זה הביא אותי לבניה של מנגנון לקיפול המצלמה כלפי מעלה בזמן נחיתה.
שני דברים לא רציתי שיקרו בזמן קיפול המצלמה:
הכובד
- איבוד קשר עם האופק
- שינוי במרכז
בניתי מנגנון מקבילית (מנגנון "ארבע מוטות"), כמו שעולה דלת מטען של אוטובוס. המנגנון הנ"ל מאפשר למצלמה לבהות באופק לאורך כל המהלך.
בסיס המנגנון הוא מתקן לקיפול גלגלים שעושה 90 מעלות. חיברתי אותו ב 45 מעלות לטיסן, כך שבמצב עליון ותחתון המצלמה נמצאת באותו המרחק ממרכז הכובד.
מעיין העלה חשש אמיתי מרעידות: השתמשתי בחיבורים כדוריים חסרי חופש בכל הלינקים ו"דרכתי" את המערכת בקפיץ כדי לסגור חופשים אחרים במידה ויהיו. את הצירים בניתי מצינוריות קרבון המולבשות בתוך צינוריות אלומיניום.
הנה הסרט
קולריציק