אני חוזר כעת מהטסה ראשונה לבד של הבייבי. הלך לא רע, חוץ מפעם אחת שהלהבים נגעו קצת בדשא והמסוק התהפך בגלל טפשות שלי (פרשתי מתחת למסוק מחצלת כדי שיהיה שטח ישר להמראה ולנחיתה אבל המחצלת התרוממה מהרוח ופגעה בלהבים).
אני רואה שבריחוף צמוד לרצפה אני מאד לחוץ וחושש שהלהבים יפגעו בקרקע והמסוק ייתרסק, אך בריחוף קצת יותר גבוה, בגובה עיניים ואפילו פחות, אני רגוע ויותר בשליטה. עוד יתרון שמצאתי בריחוף קצת מעל גובה הרצפה הוא שבריחוף בגובה הרצפה הזנב רועד כל הזמן ולא הצלחתי לכוון את זה באמצעות שינוי רגישות הג׳יירו (היה מכוון על 90%- כוון על ידי עודד בפלייט טסט) הנחתי שאולי זה עקב מהירות ראש נמוכה מדי בריחוף הנמוך ואכן כשהגבהתי מעט יותר לגובה מטר וחצי בערך, הרעידות נרגעו. האם שתי הסיבות הנ״ל מצדיקות ריחוף בגובה העיניים ולא צמוד לקרקע למרות הסיכון לנזקים גדולים יותר במקרה של ריסוק?
גם כשריחפתי בגובה העיניים ולא היו רעידות כמעט בזנב, כשנתתי מכה קלה (קלה!) בסטיק שמאל כלפי מעלה רק כדי לבדוק את הג׳יירו, הזנב נזרק מעט ימינה. זה היה כשכיוונתי את הג׳יירו ל80%. זה אומר שהוא לא מתקן מספיק? צריך להחזיר את הרגישות ל90%?
ושאלה אחרונה- בסיום ההטסה שמתי לב לכיפוף קל בחלקו האחורי של הבום (מאלומיניום), כנראה קשור איכשהו לתקלת המחצלת המטופשת. הכיפוף ממש קטן ואין שינוי בזווית של הבום; האם זו סיבה מספקת להחליף בום? יש לי שניים ספייר, אני לא חוסך על הבום רק על העבודה...
אנסה תיכף לצרף תמונה
