הסיפור שלי הוא דומה.
אך לפני כן, גילוי נאות. כשעבדכם הנאמן היה תינוק (גיל שנה - 3 שנים +-) איציק אייל התגורר בפ"ת והיה נשוי למטפלת שלי. מה שאומר שבתור תינוק הייתי מבלה הרבה בביתו של איציק ואשתו דאז, אתי. זה גם אומר שאיציק אייל היה חבר קרוב של הוריי ואדם שסמכו עליו עם הבן התינוק שלהם בעיניים עצומות. עד כדי כך היה קשר טוב בין הצדדים. מספר שנים לאחר מכן עברנו דירה לביתנו הנוכחי וניתק הקשר, ורק כשהגעתי למנחת אייל התברר במקרה לחלוטין הקשר המקרי המדובר ביני לבין איציק אייל, שנים רבות לאחר התנתקותו.
בחזרה לעניניינו:
לפני מספר שנים, אני וחבריי הטסנו תקופה לא מבוטלת במנחת (guyro בוודאי זוכר את התקופה) והשקענו איש איש כמה מאות שקלים בשמשיות וכיסאות וכ'ו בטענה ש"הציוד הזה שלכם ואתם יכולים לקחת אותו מתי שתרצו". תעשו את החשבון - כמה מאות שקלים כפול 10 אנשים בערך.. וזה מבלי לספור את הציוד והאוכל שהיינו תורמים באופן קבוע שבוע שבוע.
באותה תקופה המנחת שגשג ונערכו בו אירועים רבים והטיסו בו באופן קבוע טובי המטיסים בארץ (ובעולם) בזמנו. העסק פרח.
לאחר שחבריי ואנוכי הלכנו יום אחד להטיס במנחת אחר (הדשא של רמת הכובש), התרגז איציק והחליט לגרש אותנו מהמנחת שלו (שכן מי שמטיס באיציקלנד לא יכול לבגוד ולהטיס במקום אחר). כמובן שלא ראינו בחזרה לא ציוד ולא כסף, אלא רק איומים על מה יקרה אם נשוב.
כולנו יודעים שהעולם הוא עגול - ומאז ניסה איציק לא פעם להשיב חלק מהמגורשים לשדותיו הערלים, אך ללא הצלחה. איך אומרים - מי שנכווה ברותחין ייזהר בצוננין.
בכל אופן, אני תמיד שמח לתרום את חלקי לקהילת המטיסים, ואכן אני שמח שלפחות מישהו נהנה מהציוד שאני וחבריי רכשנו במיטב כספנו. היה משמח אותי יותר אם לפחות היה למישהו את ההגינות ליידע אותנו שכך המצב, אבל תרומה היא תרומה, גם אם לא הציגו אותה ככזו.
ישנו עניין נוסף והוא בעצם הכוויה הכי גדולה שאני אישית קיבלתי מאיציק. מבלי להיכנס לפרטים אני רק יכול לציין שכשהוא מתרגז (ולא חשוב מה הסיבה), הוא עושה זאת מכל הלב והוא לא יודע מעצורים מה הם, אלא יירה בכל הכוח בכל נשק שנופל לידיו, מה שיכול אפילו לגבול בנסיון להרוס לאדם את שמו ופרנסתו, במלוא מובן המילה.
כולי תקווה שהמצב ישתפר לטובה.
אני עם guyro - פראיירים לא מתים, רק מתחלפים.