היפריון הליוס 25e - הלטאה בעולם של בלזה
אפשר לומר שזה הטיסן הראשון שלי, מלבד טריינר שקיבלתי בהשאלה מאדם יקר בשביל לעבור על הבסיס. ההנחה שלי הייתה שאם אני מסוגל להטיס מסוקים, יהיה לי מאוד קל עם טיסנים.
נחזור אחורה: צירוף נסיבות מצער (גישה רשלנית - "זה רק טיסן, אין לזה אפילו סוואשפלייט, מה כבר יהיה" - ביחד עם טיסן זבל - תודה גרייט פליינס - , אפוקסי מפוקפק - תודה סיני - ומנוע חזק מדי - סיני, step forward) גרמו לכך שהטיסן הראשון באמת שלי (GP Reactor EP) התפרק תוך שני מטר מההמראה והתפזר לאורך כמה מטרים.
באותו רגע אמרתי לעצמי שאמא-לטאה לא גידלה מפסידן, ועם השברים באוטו, ישר מגעש, נסעתי ל"דור המחשוב וההטסה" בפתח תקווה שם אספתי את הקיט היפהפה הנ"ל. המחיר ששילמתי, יאמר לזכותם, נמוך משמעותית מהמחיר של הקיט ביפני עם משלוח ומיסים (נדמה לי ששילמתי משהו כמו 840 ש"ח, אצל היפני 179 דולר, וחייבים משלוח EMS, וכולנו יודעים כמה טוב זה עובד).
בנקודה הזו, החלטתי - ביחד עם ההצעה הנדיבה להשאיל לי טריינר - להתמקד בהטסת הטריינר ולהשאיר את ההליוס לאח"כ. את הטריינר חישמלתי והטסתי, במשך שלושה סופי שבוע במצטבר, כשבעיקר התמקדתי בהמראות ונחיתות. עכשיו, אני לא ערבי ולא קוראים לי טארק, אבל sliding auto אני עושה עם המסוקים שלי, אז להנחית משהו עם גלגלים כדרך הטבע לא אמור להיות קשה. וזה נכון, באמת לא קשה, למרות שהטריינר לא עשה לי חיים קלים. אני רגיל לדברים רספונסיביים והטריינר, עם מיטב טכנולוגיית הסרבואים של שנת 88 וכנף מחוברת בגומיות, עשה מה שהוא רוצה כשאתה עומד עם השלט ובסך הכל ממליץ לו על אזימוט. קצת מתסכל, אבל הסתדרתי.
במקביל, התחלתי לבנות את ההליוס. הקיט מגיע כARF, כשאתה צריך רק לחבר את משטחי ההיגוי לכנפיים, להתקין סרבואים, מנוע, לחבר cowl, גלגלים ומקלט. היפריון מדברים על עבודה של לילה אחד; נכון או לא, לעולם לא אדע, כי רצף טעויות בניה ("כמה מסובך זה יכול להיות, אין אפילו לינקים!") גרם לכך שלקח לי משהו כמו 30 שעות. להשוות את חוברת ההוראות (LOL, חוברת. עלון, אולי) של היפריון להוראות של Great Planes (החברה מאחורי הReactor הי"ד) זה בערך כמו להשוות חומר של שיעורי חינוך מיני לסרט פורנו בHD. שניהם מראים את אותם articles, רק שאחד גם שווה משהו. הקיט עצמו איכותי בהרבה מזה של GP, עם כנפיים מתפרקות (הכנפיים של הריאקטור מתפרקות רק באוויר) וlatch לחופה, והכיסוי יפהפה (אם כי הייתי צריך כמה מעברים עם מגהץ בשביל ליישר קמטים).
בקיצור, אחרי תיקונים רבים אחר הנזקים שגרמתי, הוא היה מוכן. הסטאפ שנבחר הוא:
מנוע - Hyperion Zs3020-10
בקר - טורניג'י Plush 60A
סרבואים - HG5065
פרופ 11x7
סוללה - Nanotech 2200mAH 4S
יש משפחה שלמה של הליוסים, מ10e חמוד ועד 90e אכזר, עם 25 ו63 באמצע. דווקא רציתי את ה63, אבל מאחר ונשארו לי חלקים מהריאקטור החלטתי להמשיך באותו גודל ולקחת את ה25.
ההליוסים הם בפרופיל F3A, כלומר מטוסי precision, אבל ה25e בניגוד לאחיו הגדולים הוא בעל משטחי היגוי ענקיים, הרבה יותר כמו טיסן 3D. אם כך זה hybrid, צורת גוף של F3A עם זריזות של 3D. יש כמה חברות שמייצרות דברים דומים. האחים הגדולים יותר הם F3A תחרותי אמיתי, עם משטחים קטנים בהרבה ביחס ליתר הגוף.
לפני שבועיים, הוא היה מוכן ולקחתי אותו לשטח. אמרתי לעצמי שהגיע הזמן וצריך להתקדם הלאה. מאחר וכל כניסתי לעולם הטיסנים נעשתה לבד וללא הדרכה (למעשה, עוד מצאתי את עצמי מחובר כמדריך על הטריינר...), המחשבה של מה יקרה אם ההליוס היפה שלי יעלה לאוויר בלי יד יציבה שתוריד אותו קוננה לי בראש. בסוף אחרי לחץ חברתי עז (היה שם רק עוד בנאדם אחד, אני פשוט חלש אופי) חיברתי את ההליוס לסוללת הנאנו-טק האימתנית שלו והתחלתי לסוע איתו הלוך ושוב על המסלול, בשביל לקבל "הרגשה". זה עבד מצויין עד שהוא נכנס לתוך בור (מסוג הדברים שהטריינר לגלגל עליהם בנונשלנטיות ששמורה רק לכלי טיס שהכנף שלו מחוברת בגומיות) ושבר את הפלטה אליה מחוברים הגלגלים. אות משמיים, אמרתי, וחזרתי להטיס את המסוקים שלי.
כמה ימים מאוחר יותר, ולאחר השקעה של מספר שעות לטאה, הוכנה פלטה חדשה והודבקה עם אפוקסי. ושוב עלה ההבדל בין עולם הטיסנאות למסוקים: במסוקים אתה פותר הכל עם Readyheli וכרטיס אשראי, כאן אתה משלם עם יד רועדת אחרי שעתיים של עבודת דרמל ואבק נסורת בריאות.
ושוב הגיעה ההטסה הרצינית של יום שישי אחת לשבועיים. אחרי שהטסתי את כל הדברים האחרים שהיו לי להטיס, הגיע תורו של ההליוס. בחשש רב הסעתי אותו אנה ואנה, שמח שכל חלקי העץ נשארים במקומם. את השלט (9303) תכנתתי כך שעם סוויץ' הפלייט מוד (איידל-אפ) אני יכול לבחור שלושה פרופילי הטסה - תנועה של 40% על המשטחים, 70% ו110% עם אקספו משתנה.
בסופו של דבר, ועם המשפט no guts no glory מהדהד בראשי, החלטתי שהגיע הזמן לעלות אותו השמימה (תרתי משמע). שמינית מצערת והוא באוויר. הדבר הראשון שהכה בי, זה שהנה אני הולך לרסק עוד טיסן. הדבר השני שהיכה בי הוא שהוא למעשה מאוד, מאוד יציב, מאוד מדוייק והרבה, הרבה הרבה יותר נעים להטסה מהטריינר (כמובן שאני במצב 40%), עם ים של כוח ועקיבה אבסולוטית אחרי הוראות המטיס. שמחתי לראות שלמרות אוזלת היד שלי, לא הייתי צריך אפילו קליק אחד של טרים בשביל שיטוס ישר. עשיתי כמה הקפות, טיפוס אנכי אחד (יש מתחרה ל700) והנחתתי אותו. בעוד שעם הטריינר היו לי קצת בעיות להחזיק גישה יציבה, עם ההליוס זה היה קליל והנחיתה הייתה מוצלחת בהתאם (קצרה בהרבה מאשר זו עם הטריינר).
בטיסה השניה כבר העברתי פלייט מוד (ל70%), ביצעתי כמה רולים (מדוייקים להפליא) ולופים ואפילו קצת knife edge, ונחתתי שוב.
מה המסקנות שלי?
א. זה מטוס מדהים. אני לא יכול לחכות להטיס אותו שוב.
ב. בניגוד לציפיות, ה25e הזה הוא דווקא גודל שימושי. בשביל פרופורציה, הוא בערך בגודל של הטירקס 700 שלי, אין בעיה לראות אותו ממרחק ורוחות קלות לא השפיעו עליו בשום צורה (הפריעו הרבה יותר עם הטריינר, למעשה).
ג. לאלו מאיתנו, כמוני, שהתחילו ממסוקים - תנסו גם טיסנים. זה קל, מרגיע וזול בצורה מרעננת.
לגבי סטאפ ההנעה שלו - המשקל אליו הגעתי הוא 1.4 ק"ג. קצת כבד לעומת מה שהיפריון מצהירים, והתוספת הזו מתחלקת בין מנוע כבד יותר (בערך 40 גרם), סוללה כבדה יותר (עוד 60 גרם), watt meter שמורכב עליו וקצת חיווט עודף שמשלימים עוד 100 גרם.
כרגע אני מושך משהו באיזור 700w, כשהמנוע נותן עד 850. אני הולך להחליף פרופ ל11x8.5 בעתיד, כשהמטרה היא להתקרב ל300 וואט לליברה (כרגע אני ב227), למרות שהוא גם ככה טס חזק מאוד - "אבל אם אפשר, אז צריך".
אני כבר יודע מה הפרוייקט הבא שלי, אי שם באיזור ינואר - אקסטרה 260 של היפריון בגודל 120, חשמלי כמובן. יהיה מגניב.
ציטוט ההודעה בתגובה
