אני רוצה לחזק את מה שכתב עודד.
אבל נתחיל בהסבר קצר ומעט יותר מדויק "מהמחשבות" שאתה העלית.
זו נוסחת ההתנגדות :
"ובתרגום חופשי" -ההתנגדות - D שווה למכפלה של: צפיפות האויר (האות היונית רו - ערכו בדרך כלל עבורינו - שמינית) כפול שטח הכנף, S (או החלק שנמדד) כפול מהירות האויר בריבוע V , כפול מקדם ההתנגדות של הגוף שעבורו מחשבים את ההתנגדות - Cd וכל זה חלקי 2.
(ואני יודע, זו לא בדיוק הנוסחה לחישוב כל ההתנגדות, זה יותר לחישוב התנגדות הכנף, אבל זה נותן מושג על "המשתתפים" ביצירת ההתנגדות וערכם בנוסחאות המתמטיות)
צפיפות האויר ( תודה לבימבמבום), ושטח הגוף\המטוס\הטיסן הם נתונים קבועים ולא משתנים. מקדם ההתנגדות והמהירות הם הגדלים המשתנים כי בהם אנו יכולים לטפל.
ככל שהגוף אוירודינמי יותר, המקדם יקטן וכך ההתנגדות.
השינוי במהירות הוא הגורם המשפיע ביותר כי הוא גדל בריבוע עם הכפלת המהירות.
בטיסן שלך יש המון גורמים יוצרי התנגדות - טיפול בהם ישפר מאוד את מקדם ההתנגדות של הטיסן ויגביר (מעט, לא בהרבה) את מהירותו.
בנוסף, פרופ' למהירות הוא כזה שהפסיעה שלו גבוהה והקוטר קטן. משהו כמו 9X8 או אפילו 8X8 יכול אולי להועיל במשהו, אבל לטיסן הזה, גם אם יהיה נקי אוירודינמית עד כמה שאפשר יש מבנה בסיסי עם המון המון גורמי התנגדות. טיסנים שמיועדים למהירות יהיו תמיד קטנים, אוירודינמיים מאוד וחלקים מאוד !
מצורפת תמונה אחת של הטיסן. כל האיזורים המסומנים בעיגול הם יוצרי מערבולות\התנגדות גדולים (גם אם נביא בחשבון שזו תמונה מהליך הבניה והם טופלו בצורה זו או אחרת). כל זה רק בחרטום, בלי לציין שאין ספינר תואם לגוף.........
![]()