במערכת שפועלת ע"פ "הספר", ביציאה מהמדחס יוצא גז בלחץ גבוה, המעבה הופך את הגז לנוזל (מקרר אותו) וכשהנוזל הדחוס מגיע למאייד (היחידה הפנימית), הנוזל עובר דרך שסתום התפשטות ומשם למאייד(בד"כ שסתום ההתפשטות מותקן ע"ג המאייד) היות והנוזל הדחוס מגיע לנפח גדול=לחץ נמוך, הוא שואף להפוך חזרה לגז, בתהליך זה הוא "שואב" או צורך חום מהסביבה בד"כ מהאויר המוזרם דרך צלעות המאייד(במערכות מסויימות מים, או חומר אחר).
היות ולעיתים התהליך אינו אופטימאלי, ולא כל הנוזל הדחוס מצליח להפוך חזרה לגז, הרי שחלקו נשאר בצורת נוזל וחוזר חזרה לכיוון המדחס, המדחס מצידו אינו מסוגל לדחוס נוזלים (בכלל לדחוס נוזלים זו משימה כמעט בלתי אפשרית באופן מעשי), הרי שלפני המדחס יותקן "מפריד נוזלים".
יש לזכור כי נוזלים אלו "דחוסים" - מטרת ההשהיה לאפשר לחלק גדול ככל שניתן מהנוזלים להתאדות חזרה למצב צבירה גז.
לגבי השמן בגז ושות' : למעט מדחסים "יבשים", כל מדחס בלי קשר לסוגו (כנפיים\בורגי\בוכנה וכ"ו) דורש שימון לחלקים המכניים הנעים, השמן נמצא באגן השמן של המדחס.
בזמן פעולת המדחס טיפות זעירות של שמן נפלטות יחד עם הגז הדחוס אל צינור הפליטה של המדחס, לרוב מותקן מסנן\לוכד כלשהוא מיד ביציאת המדחס, אולם הדרך הבדוקה לוודא שהשמן אינו ממשיך בדרכו אל המאייד (משם הרבה יותר קשה לו לחזור למדחס) היא לדאוג שהיחידה החיצונית מותקנת נמוך יותר מהיחידה הפנימית, במידה וזה בלתי אפשרי (כמו אצלי בבית - כל 6 המדחסים מותקנים מעל היחידות הפנמיות), הרי שיש להתקין "סיפון" חיצוני ע"ג צינור הדחיסה, ו\או ליצור קשת בצינור הדחיסה הגבוהה יותר מיחידת המעבה\מדחס.
זהוא הסבר מאוד פשטני על רגל אחת.
להסברים מהחיים האמיתיים פנו לגידי.